המהומות בווירג'יניה החזירו את זהבי לפעם - בה תקף בעצמו נאצים

בעיר הוכרז מצב חירום. האמריקאים מודעים לבלגן שהנאצים נוהגים לעשות בהפגנות וריכזו כוחות משטרה גדולים באזור ההפגנה. מול המפגינים נושאי צלב הקרס התייצבה קבוצת מפגינים אנטי־גזענים. ייתכן שההפגנה הייתה מסתיימת בשקט יחסי אלמלא הגיחה לפתע מכונית ספורט שבה נהג ג'יימס אלכס פילדס ג'וניור, שנכנס בלי חשבון אל תוך קבוצת האנטי־גזענים, העיף חלק מהם באוויר והשכיב חלק מהם על הכביש. אחרי המכה הראשונה הוא נסע לאחור בפראות, העיף עוד כמה באוויר, והשכיב אחרים פגועים על צדי הכביש. הנהג הדורס נתפס אחרי שהותיר אחריו הרוגה אחת בת 32 וכ־20 פצועים חלקם באורח קשה.

מי ששמע את דברי המושל המקומי לאחר האירוע יכול היה לייחס את האמירה שלו גם לכמה ארגונים בישראל: "אתם מעמידים פנים שאתם פטריוטים, אבל אתם לא דומים לזה בכלל".

אנשי הארגונים הימניים הקיצוניים באמריקה היו ועודם התומכים הנלהבים ביותר של הנשיא הטרי דונלד טראמפ. בזמן שכל פוליטיקאי אמריקאי, דמוקרט כרפובליקן, גינה בכל תוקף את המפגינים הימניים הקיצוניים ואת הנהג הדורס, הנשיא גמגם גינוי חלשלוש ומביך שעורר עליו את זעמו של הממסד הפוליטי, כולל חבריו למפלגה. טראמפ מפחד מהם.

מי שישווה את הססמאות והמעשים של גזעני הימין הישראלי לאלה של גזעני הימין האמריקאי לא ימצא הבדלים ניכרים. גם אנשי הימין הקיצוני בישראל רואים בטראמפ מנהיג דגול ונושאים אליו עיניים בהערצה. הנאצים האמריקאים לא מבחינים בין שמאל לימין כשמדובר ביהודים, הם שונאים את היהודים ורוצים לגרשם מעריהם ומארצם, כי הם אינם "טהורים". איך אמרו אנשי לה פמיליה על עניין "היהודים הטהורים"? אל תתאמצו, בדיוק מה שאומרים החלאות האמריקאים.

האירוע בווירג'יניה החזיר אותי 51 שנה אחורה (1966). בשדרה גדולה בשיקגו אני שומע רחש של מאות אנשים צועדים וצועקים את הססמאות שנשמעו בווירג'יניה, שקוראות לגירוש שחורים, יהודים וזרים אחרים. אני עומד ומעשן בשדרה, ביני ובין המפגינים מאות שוטרים. אני רואה את הדגלים של הנאצים האמריקאים מתקרבים למקום שבו אני עומד, אני רואה את צלבי הקרס שאותם הם נושאים בגאווה 20 שנה אחרי השמדת מיליוני היהודים על ידי הנאצים, אני נזכר בשיחה שהייתה לי עם בן הדוד של אמי, דיוויד וולדשיין מדטרויט, שהיה מהבודדים שבין נערי אושוויץ שניצלו מהתופת.

ראינו יחד בטלוויזיה את הדיווח על ההפגנה שתתקיים בשיקגו ואת מנהיג המפלגה הנאצית האמריקאית ומייסדה, ג'ורג' לינקולן רוקוול, כשברקע צלב קרס ענק. דיוויד וולדשיין רעד, אמרתי לו שאני נוסע לשיקגו לחסל אותו, והוא התחנן שלא אעז לעשות כלום. בזתי לו אבל גם הבנתי אותו וריחמתי עליו, הוא הקים משפחה ולא רצה להסתבך.