לישיבה לא ניתן שם, אבל "הקרב על הבית" היה יכול לקלוע למטרה. מבחינת הקמעונאים הגיעו מים עד נפש, והניסיונות להידברות עם המערכת הפוליטית לא הועילו. לאחר שהתברר שאף אחד אינו סופר אותם, הוצע באחד מרגעי השיא של האירוע להקים את מפלגת הקמעונאים שתיאבק על עתידם. אריה זייף, המקושר לא רע למסדרונות השלטון, ניסה להרגיע אך ללא הועיל. הוא הסביר שאת המאבק חייבים לנהל בדרכים אחרות.
המגזר הקמעונאי מונה 54 אלף עסקים ומעסיק 267 אלף איש. אסור לזלזל בפוטנציאל האלקטורלי. סקאל טען שהעליהום והרגולציה חיסלו אותו והוא נאלץ לסגור עשרות חנויות. הוא הזהיר שבסופו של דבר אמזון תשתלט על הסחר העולמי, כולם יקנו ממנה והעסקים ייעלמו. "החלטנו להפסיק להיות ילדים טובים", התייפח באוזני אחד המשתתפים. בסיומה הוחלט שלין, נשיא הלשכה, ישגר מכתב לשרי האוצר והכלכלה. לין גם ביקש פגישה דחופה עם שר האוצר. "המשך המדיניות של מתקפת הרגולציה המטורפת על המגזר הקמעונאי, יחד עם האפליה במיסוי על יבוא מוצרים, ימוטטו את המגזר", הזהיר לין במכתבו.
נשיא הלשכה נקלע לדילמה לא פשוטה: מצד אחד, קשה להתנגד למלחמת החורמה של הפוליטיקאים ביוקר המחיה. פערי המחירים של עשרות אחוזים בין ישראל לאירופה מרגיזים, מקוממים ומתסכלים. אנשים הסתערו על רשת מוצרי הספורט דקטלון לא כי חילקו נעליים בחינם, אלא בגלל הפערים. הדלק המניע את מלחמת יוקר המחיה הוא הפחתת מסי קנייה על ייבוא, הגדלת הפטור על קניות באינטרנט (מ־75 דולר ל־100 דולר), ביטול חסמים רגולטוריים וייבוא אישי של מוצרים כמו חלפים למכוניות (הגדלת הסכום ל־1,000 דולר). התוצאות ניכרות בעומק כיסו של הצרכן. מחיריהם של מכשירי סלולר, נעליים ומוצרים לתינוקות כבר ירדו בעשרות אחוזים.
לפי ענקית התשלומים PayPal, הישראלים יוציאו השנה בקניות באינטרנט 14 מיליארד שקל, לעומת 11.8 מיליארד שקל ב־2016. אחד מכל ארבעה ישראלים פוקד מדי יום את אתרי הקניות, מחציתם מבזבזים 300 עד 500 שקל בחודש. אז למה להפסיק את כל הטוב הזה? מצד שני, ללין עוד יותר קשה להתמודד עם טענות חברי האיגוד על ששכחו אותם בבית ושהפסיקו לספור אותם. בניגוד לתעשייה המתכתבת יפה עם תוצרת כחול־לבן ושמירה על התעסוקה, היבואנים מתויגים כסוחרים שחיים מפערי המחיר.
לין מפרט במכתבו על מכת הרגולציה וטוען כי הטענות נגדה תמיד נשמעות טוב וזה לא מזיק באמת לאף אחד. בלשכות המסחר בדקו ומצאו שמאז שנת 2000 הונחתו על הקמעונאים 41 חוקים ו־17 תקנות, המביאים לדברי לין להרס המגזר. לין גם ממליץ לעצור את גלגלי ההיסטוריה ולבטל את אחד מחוקי הצרכנות החשובים הנוגע לחובת סימון מוצרים. ניסיונות ההתנכלות לחוק חוזרים על עצמם אחת למספר שנים. ולבסוף, הוא דורש שוויון בהקלות מיסוי, ולהעניק אותן גם לקמעונאים.
אבל מישהו חייב להסביר לקמעונאים שמשהו מהותי בסיסי בהרגלי הצריכה השתנה. יש קניות באינטרנט, יש מותגים פרטיים, יש ייבוא אישי, יש דקטלון וישנו גם הדיוטי פרי בנתב"ג, שעם מעט מזל ניתן להיקלע אליו במחיר טיסה זולה מאילת. אז מדוע אלה שהגיעו לדיוטי יזכו לפטור של 200 דולר, ואלה שטסים לאילת ומזמינים באינטרנט ייהנו מפטור של 75 דולר בלבד? מדוע שאתרים בינלאומיים הסוחרים במותגים כמו נייקי או זארה יפלו לרעה את הקונים מישראל?
שר הכלכלה אלי כהן לא רק שדוחה את דברי הסוחרים, אלא גם תוקף: "אסור לתת לגילדה של מספר יבואנים גדולים השולטת באיגוד לשכות המסחר לבלבל את הציבור. כל הנתונים מראים שיוקר המחיה בישראל הוא בלתי נסבל, והגיע הזמן לשים לכך סוף. נפגשתי השבוע עם שר הכלכלה הצרפתי והבעתי את תקוותי שדקטלון לא תהיה תופעה יחידה ונראה חברות צרפתיות נוספות המגיעות לישראל עם מחירים נורמליים".
התרעות פיקוד העורף