מערב ראש השנה בוורשה 39' ועד היום: האם אפשר להאמין שיהיה בסדר?

זה נהדר להשקיף באופטימיות על העתיד, אך העניין הוא כזה: גם בשנות ה-30 יהודים ציינו את החג באמונה שיהיה טוב. האם עלינו לדאוג או להסתער על השולחן ולחייך?

ניר קיפניס צילום: ללא
אריאל שרון ז"ל
אריאל שרון ז"ל | צילום: ראובן קסטרו

כמו כל אמונה, מדובר במעשה ידי אדם: זה נהדר להשקיף ולו לרגע באופטימיות על החיים ולקוות לטוב. יש כאלה שיאמרו שזה משפר לא רק את מצב הרוח אלא גם את הבריאות, אבל העניין הוא כזה: גם את ערב ראש השנה בשנת 1939 חגגו יהודים באמונה שיהיה טוב. אפילו העני הצליח לקושש משהו כדי להניח על שולחן החג, להתבונן במשפחתו הקרובה, לשאוב מהם כוח שאין בו כלום מלבד רגש - ולרגע אחד להאמין שיהיה טוב: ענני המלחמה שנקשרו כבר מעל לראשו נדחקו לרגע הצידה מפני הרגש האנושי הזה של “המכורים לתקווה".

סטטיסטית, אגב, תשעה מתוך עשרה יהודים בפולין (השנייה בגודלה מבין קהילות ישראל באירופה באותה העת) לא נותר בחיים מקץ שלוש–ארבע שנים כדי לספר לנו ממקור ראשון על התחושה סביב שולחן החג בערב ראש השנה הראשון למלחמת העולם השנייה.

למה אני עושה לכם פתאום ערב יום השואה בערב ראש השנה? כי ראש השנה של 1939 נחוג ביום ה–14 של חודש ספטמבר. השנה, ביום הזה, קיימה רוסיה תרגיל צבאי נרחב שהיא מגדירה כ"מגננה" (מפני מי? וכי צבא כלשהו מאיים לפלוש לתחומה?) בעוד במערב מביעים “דאגה".

תגיות:
ראש השנה
/
שנות ה-30
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף