אחד הדברים הבסיסיים שמלמדים בקורסים לכתיבה הוא שאופי של דמות לא מתגלה מתוך מה שקורה לה, אלא מתוך איך שהיא מגיבה למה שקורה לה. אז רגע לפני יום הכיפורים, בואו נודה: התרגלנו להצדיק לעצמנו כל תגובה ולהאשים רק את מה שקרה לנו לפני שבחרנו בה. לדווח על פיגוע ב"התנחלות הר אדר", לדוגמה, שבכל דיווח אחר הייתה מוגדרת כמועצה מקומית, זו ציניות. ניצול של אירוע טרגי למסגור פוליטי ועוד קצת תעמולה, על חשבון רגע של כאב אנושי פשוט ובסיסי.
מי שרוצה לכפר, שיתרחק ממחנאים שטוענים שמי שלא לוקח צד הוא חסר חוט שדרה, כי ההפך הוא הנכון. מי שמצטרף לאחת הלהקות הצווחניות שרואות רק צד אחד, מגיב בפראות ומאשים את הלהקה השנייה. זה מתכון בטוח, אבל רק לקידום המריבה. עדיף לראות את התמונה המלאה, רק כך נגיע לפתרון אמיתי. לסלוח על מה שעשו לי ולבקש סליחה על איך שהגבתי; על התנצחות השמאל־ימין שאיבדה היגיון, ושמעבר ללייקים כבר אין לה שום תכלית.
התרעות פיקוד העורף