מיומנות הברברת: יש כאלה שהפכו את הדעה שלהם למקצוע

(מתוך שיחה בין גבר לאישה שנערכה השבוע בקו 56)

"את רואה 'מחוברים'?".

"אבל אביב גפן לא ב'מחוברים'".

"נו, אז מה זה ה'מחוברים' הזה? לא זוכרת, בקיצור תוכנית פח".

"מה את אומרת על האיחוד בין פת"ח לחמאס?".

"מה יש להגיד? יחד הם ישנאו אותנו יותר. כולם טרוריסטים. עדיף שיהיו מפוצלים".

"ואיך לדעתך הערגליות מייפל החדש?".

"לא טעמתי, אבל זה בטח מגעיל. ערגליות תות היה טוב. בשביל מה לשנות?".

"לא שינו, רק הוסיפו".

"אני נגד להוסיף. מה שעובד טוב תשאירו ככה".

"תגידי, אין דבר שאין לך דעה לגביו?".

"למה שלא תהיה לי דעה? מה אני, סתומה?".

התקשורת, שזקוקה לסגור פינות ולמלא שעות, משתמשת בו כמו באותו חומר יעיל הנקרא "רובה", האוטם סדקים בקיר. דוחפים אותו בשבע דקות לפני הפרסומות ומשלמים לו בברטר, שזו עסקת חליפין ללא הוצאת חשבונית. "אז תודה לך, אביב בושינסקי/רועי עידן/גלית דיסטאל אטבריאן/בני רבינוביץ', לשעבר ראש לשכתו של/תסריטאי ופובליציסט/סופרת ובעלת דעה/ עיתונאי ואיש ספר, שהצטרפתם אלינו". אם כן, הקרדיט הוא שכרו. אז בפעם הבאה שהתקשורת תצטרך דעה נחרצת על קשיות האבוקדו, אייפון 8, העצמאות לכורדים, לקטלונים או לוואטאבר, היא תפנה אליהם. או תשים שיר.