תשעה עמודים עקומים, המצטרפים ל־23 נוספים בסיבוב הקודם, שמתחילתם ועד סופם אין בהם צדק, ואין בהם אמת, ומהמילה הראשונה ועד האחרונה מקדשים מסורת של איפה ואיפה. נאור יודעת שדבריה על כך שהקו המנחה הוא "חובתה של המדינה לאכוף את חוקי התכנון והבנייה", הם חסרי ביסוס. שהאמירות שלה על "חשיבות השמירה על שלטון החוק" ועל "חשיבות השמירה על דיני התכנון והבנייה" הן פיקציה. שכשהיא כותבת "אינני סבורה כי דחיית הבקשה תגרום לאי צדק", בעוד היא וחבריה עוצמים עין מול מאות (!) עתירות העוסקות בעניינם של עברייני בנייה ערבים, היא לא אומרת את האמת.
# # #
# # #
# # #
# # #
ושוב צריך לחזור ולהדגיש. תושבי נתיב האבות אמורים היו להיות במצב טוב בהרבה מהבדואים בנגב, ומהפלסטינים שהגישו את מאות העתירות שזכו בבג"ץ לסעד שימנע את הריסתם. המדינה סייעה להם להתיישב, המדינה הביעה את רצונה שיישארו במקומם, ואין שום פלסטיני שהוכיח בעלות על השטח שהם יושבים עליו. אז למה החליט השבוע בג"ץ להרוס את כל הבתים, גם את אלה שחרגו במטר, ואילו הבדואים והפלסטינים פגשו בג"ץ אחר לגמרי? תשאלו את מרים נאור.
התרעות פיקוד העורף