אני לא בטוחה שכיום מנהיגים חיים בתחושה של סבל מרוב הזדהות עם סבלו של העם, ובהקשר הזה למנהיגינו יש בהחלט לאן להתקדם. אבל נראה לי שלא רק סבל צריך להיות ביחסים שבין המנהיגים לעם, אלא גם סבלנות. סבלנות הדדית של הבוחרים שיבינו שלא תמיד כל כך מושלם שם למעלה וסבלנות של נבחר הציבור להכיל גם את אלה שממש לא אוהבים אותך ואפילו מחמיצים אליך פנים. ואם אין המרכיב הזה, באמת אפשר לאחל את ההנהגה לרשעים בלבד. אני משערת שיהיו כמה קופצים על העגלה.
התרעות פיקוד העורף