השבוע הגשתי יומיים את התוכנית "זהבי עצבני" ברדיו 103 FM, קראתי לה "זה אבי רגוע". דיברתי עם המאזינים על הרצח, על המורשת ועל הלקחים. רובם היו רגועים אבל חלקם עצבניים מאוד, מבחינתם, יצחק רבין היה "נפל", "מפקד שנכשל" בכל המלחמות ואדם שסיבך את ישראל. ככה, לא פחות. השתדלתי להסביר כמיטב יכולתי, ואז נטלתי לעצמי את הסמכות מהעורך המוזיקלי ושמתי להם גם את "שיר הרעות" ו"שיר לשלום".
השבוע השתתפתי גם בערב שירה מיוחד של גלי צה"ל והמועצה האזורית מנשה, "שרים ליצחק משיר הרעות עד שיר לשלום". ערב תמים ויפה וחזק וטהור עם אזרחים וחיילים, ללא פוליטיקאים. את האירוע הזה יסדתי לפני 14 שנה כמפקד גלי צה"ל, ואני שמח שהוא נמשך עד היום. הוא מהווה דרך ייחודית להנציח את זכרו של רבין באמצעות מילים ומנגינות שאהב ובאמצעות מתן ביטוי לייעודה של גלי צה"ל.
יש שיגידו שזה לא כל כך משנה, כי ממילא זה אותו צה"ל וחיל החינוך כפוף לאכ"א, אבל בן־גוריון צדק. הרדיו הצבאי הוא גם מכשיר חינוכי, ויש משהו ערכי בכך שמעל התחנה מתנוסס סמלו של חיל החינוך של צה"ל. מצד אחד זה חבל, ומצד שני רק מוהל לא יכול לקבל תיקונים.
הבעיה היא לא רק המנהרה של חמאס, אלא גם שתי מנהרות נוספות שנחפרות בימים אלו בתוך שטח ישראל מתחת לאף שלנו. מנהרה אחת חופר נפתלי בנט עם פתח מתחת ללשכת ראש הממשלה ועם פיצול אפשרי ללשכת שר הביטחון, ואת המנהרה השנייה חופר השר יואב גלנט אל מתחת ללשכת שר הביטחון. שניהם לוטשים עיניים ל"הילת הביטחון" ומקפידים להצטופף תחתיה בכל עת שניתן. לצערי הרב ולצערנו, עוד יהיו להם הזדמנויות בדרום ואולי בצפון, ובינתיים שימשיכו "לחזק את הכוחות", אם זה עושה להם נעים בגב.
האמת היא שהקשבתי לנאום של ח"כ בהלול, הוא אמר דברים סבירים, בירך את "אחיו היהודים" על ההכרה והריבונות ואמר כי הוא מקווה שגם בני עמו הפלסטינים יקבלו הכרה וריבונות בקרוב. האין זה חזונה של "העבודה"? זאת ועוד, אבי גבאי יודע שבהלול מתלבט בנוגע להמשך דרכו ונוטה שלא להתמודד לכנסת הבאה, אז מדוע לעשות לו שריר? ובהלול הגיב יפה, לא ענה, לא התלהם. אני במקומו הייתי מקבל מרץ, פוקד, קורא לערבים "לנהור אל הקלפיות" בפריימריז לעבודה ולתמוך בי. טוב עשה גבאי כשהבין את הטעות. היה לו העוז לשבת עם בהלול בתוך זמן קצר, לנקות את השולחן ולהחליט על שיתוף פעולה במגזר הערבי.
התרעות פיקוד העורף