ליחידה היסטוריה מפוארת ורבת הישגים: היא גייסה סוכנים איכותיים בלבנון, בסוריה ובמצרים, והשיגה מידע מודיעיני חשוב שסייע לצה"ל בהכנות לתקיפת הפתע על מצרים במלחמת ששת הימים. ואולם, שמה נקשר גם לפרשיות מכוערות. על פי פרסומים בתקשורת הלבנונית, לאורך השנים נתפסו סוכנים שהופעלו על ידי יחידה 504, ובחלק מהמקרים שילמו על כך בחייהם או בעונשי מאסר כבדים. כמה מסוכני היחידה, בהם מוחמד בירו, נתפסו בהברחות סמים מלבנון, ואפילו היה אחד (ז'אן אלרז) שהורשע ברצח.
בימים אלה נמשך ההליך המשפטי של דורון זהבי, חוקר ב־504 שאימץ לעצמו במהלך שירותו הצבאי את הכינוי "קפטן ג'ורג'", כנהוג בקהילת המודיעין הישראלית, ובעצם במרבית ארגוני הביון בעולם. הוא היה חוקרו של מוסטפא דיראני, ראש מנגנון הביטחון של הארגון השיעי–לבנוני אמל, שנחטף לישראל ונחשד כי מכר את הנווט רון ארד לאנשי משמרות המהפכה של איראן. לימים תבע דיראני את מדינת ישראל על העינויים שעבר, וחשף כי מענהו היה "קפטן ג'ורג'", שבין השאר איים עליו באונס והחדיר מוט לפי הטבעת שלו. בעקבות טענותיו של דיראני החלו הליכים משפטיים, ובהם טען זהבי כי פעל בסמכות וברשות על פי נוהלי החקירה שהיו מקובלים ביחידה, ודרש מהמדינה לפצותו.
מקרים אלה ואחרים הוציאו ל־504 שם רע גם בקהילת המודיעין של ישראל, ובארגונים־עמיתים כמו המוסד והשב"כ דיברו סרה על היחידה, סלדו ממנה וראו בה "כבשה שחורה". בשנים האחרונות, על רקע פרשות העבר וזעזועים שונים שעברו עליה, החליטו באמ"ן ובמטה הכללי כי יש "לתקן" את היחידה, והיא עברה שורה של שינויים ארגוניים ופיקודיים שנועדו בין השאר להדק את הפיקוח עליה ולהפוך אותה למקצועית יותר.
במקביל יצאה היחידה, בעזרת דובר צה"ל, למסע יחסי ציבור, ומפקדיה התראיינו (בעילום שם ובטשטוש פנים) לכלי התקשורת. המטרה הייתה להראות עד כמה השתנתה והתמקצעה היחידה, ועד כמה היא תורמת לקהילת המודיעין.
בהיותה ארגון חשאי, קשה לדעת אם אומנם הרפורמה ביחידה עמוקה ויסודית ומניבה תוצאות. אבל נדמה שלפחות בתחום אחד לא נראה שום שינוי - היחס לסוכנים לשעבר שנחשפו. מטבע הדברים, שיקום סוכנים הוא תחום בעייתי. אדם שבגד במולדתו וסיכן את חייו למען מדינה אחרת, בני משפחתו יחושו לרוב מקופחים ויסברו כי מה שמוענק להם - פיצוי, משכורת או שכר דירה - אינו מספק. תחושה זו אינה רק נחלת הסוכנים המשוקמים של 504 - היא משותפת גם לאלה של השב"כ והמוסד.
אך בכל זאת, כמו באמירה שגם לפרנואיד יכולים להיות אויבים אמיתיים, גם בנושא זה יש צדק בטענות הסוכנים כי מתייחסים אליהם בזלזול, בהתנשאות ובחוסר הערכה. שלא סופרים אותם.
כך נתגלה בתחילת 2017 בהליך משפטי שהגיע עד לפתח בית המשפט העליון. לפני שנים גייסה יחידה 504 סוכן במדינה ערבית. הסוכן, ששירת את היחידה בנאמנות ובמסירות, נהרג בעת פעילות מבצעית. לימים הגיע אחד מקרובי משפחתו לישראל, השתקע בה אך חי כעני מרוד. אנשים טובים שהתוודעו למקרה הטרגי פנו ליחידה 504 וביקשו שבמסגרת תקציב שיקום הסוכנים העומד לרשותה, תפצה את המשפחה. לתדהמתם הם נתקלו בקיר אטום והתוודעו ליחס אדיש ומתעלם.
משהבינו כי לא יצליחו להזיז את היחידה מעמדתה, הם גייסו עורך דין. הוא הסכים להגיש בהתנדבות תביעה נגד היחידה והמדינה. היחידה, באמצעות היועצים המשפטיים של אמ"ן ופרקליטות המדינה, הגישה כתב הגנה בירוקרטי ודי שגרתי שבליבתו הטיעון "אין זכאות לפיצוי". כתב הטענות המתנכר של היחידה והמדינה הדהים את שלושת השופטים, והם הגיבו בחריפות. בין השאר תמה אחד השופטים: "אינכם מתביישים?".
לא נראה שנציגי המדינה ואמ"ן התביישו, אך הם הבינו כי מוטב להם שלא להמשיך לשרך את דרכם. הם הסכימו לפצות את משפחת הסוכן, אך לא לפני שעמדו כמו תגרנים על המיקח. לבסוף קצב בית המשפט סכום שאומנם היה נמוך יותר ממה שנתבע, אולם בהחלט היה סכום הוגן. "נראה שב־504 ובכל הקהילה מתקשים להבין שפיצוי לסוכנים ושיקומם הם לא רק סוגיות של מחויבות מוסרית", אמר לי איש מודיעין ותיק, בעל ניסיון רב בגיוס סוכנים
ובהפעלתם, "אלא גם של תועלתנות. סוכן שהוא ומשפחתו מרוצים הם נכס מודיעיני".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "העתירה ביקשה להעניק זכויות כספיות הניתנות לצאצאים של מי שפעלו בשירות כוחות הביטחון. המדינה הסבירה שבמקרה זה אין זכאות לתשלומים בהתאם לדין ולמדיניות הנהוגה. מסיבות שלא נוכל לפרטן מטעמי ביטחון, בינואר 2017 הגיעו הצדדים, בהמלצת בית המשפט, להסכמה ולפיה ישולם סכום לפנים משורת הדין, ובית המשפט נתן לו תוקף של פסק דין".
2. בפעם הראשונה זה 40 שנה ישראל היא המוטבת העיקרית מאירועים המתרחשים בלבנון בלי שתהיה מעורבת בהם, ואפילו לא מנסה להשפיע עליהם. ישראל עוקבת מקרוב בכל האמצעים העומדים לרשותה - גלויים וחשאיים כאחד - אחר המשבר הפוליטי המתרחש במדינה, אך לא יותר מכך. היא עושה זאת על תקן של צופה־מתבונן ולא של מעורב־משתתף. מדובר במשבר פוליטי שיש לו השלכות על כל המזרח התיכון, והוא עוד תוצאה של השסע הסוני־שיעי והעימות הסעודי־איראני. עבור הדרג המדיני והצבאי המשבר בלבנון הוא עניין פנימי, ואין לישראל שום תוכניות או שאיפות להתערב בו או להשפיע עליו.
ישראל נכוותה פעמיים בלבנון - בפלישה הראשונה ב־1982 ובשנייה ב־2006 - וכמי שנכוותה ברותחין היא נזהרת בפושרין ואין לה כוונות לחזור על משגי העבר. אין במערכת הביטחון מי ששוגים בחלומות על שינוי משטר, כפי שניסתה ישראל לעשות ב־82' כדי להשליט בעזרת כידוני צה"ל את מנהיג הנוצרים בשיר ג'ומאייל לנשיא לבנון.
החזון והאסטרטגיה של ישראל בימים אלה מצטמצמים לשלוש מטרות: להמשיך לשמור על השקט בגבול לבנון, המתקיים זה יותר מ־11 שנים; לא לחולל פרובוקציות העלולות להוביל להסלמה ואף למלחמה חדשה עם חיזבאללה; ובאותה עת לעשות כל מאמץ חשאי שלא יותיר עקבות להחליש את יכולותיו הצבאיות של הארגון השיעי־לבנוני.
מטרות אלה מושגות באמצעות מדיניות נבונה, המשמרת את הסדר הפסקת האש מ־2006 ואת החלטות מועצת הביטחון, ובמקביל נוצלה מלחמת האזרחים בסוריה לתקיפת מחסנים ושיירות של אספקת נשק מאיראן דרך סוריה לחיזבאללה בלבנון. לפי מפקד חיל האוויר הקודם, האלוף אמיר אשל, חיל האוויר תקף בשנים האחרונות כמאה יעדים, רובם בסוריה. התקיפות שבוצעו על אדמת סוריה היו בעיקר נגד אספקת טילים חדישים ומדויקים לטווח ארוך. בדרך זו - ולרוב בלי לקבל עליה אחריות - ישראל משיגה את יעדיה בלי שחיזבאללה יוכל להאשימה בהפרת הסכמים ובפגיעה בריבונות לבנון.
התרעות פיקוד העורף