לפני עשרות שנים, במאה הקודמת, כשהייתי שפוך על הברים בעיר הזימה, הזנות והסירחון תל אביב, נהגתי לכתוב ולצייר על מפיות ולשמור את ה"יצירות המסטוליות" בקלסר.
השבוע חזרתי לאותן יצירות בגין אירוע עצוב שבו מעורבת ידידה ותיקה שלי, שבגילה המופלג נאלצה לעזוב את הבית שבו התגוררה 50 שנה, אי־שם מאחורי בית החולים איכילוב. סיבת העזיבה: מתקפת עכברושים ועכברים על ביתה, תופעה מפחידה ומבחילה שלוכדי עכברים ומומחים למיניהם לא הצליחו להדבירה.
הקשישה המבוהלת החליטה לעזוב את הבית ולעבור לדירה שכורה בקרבת נכדיה, וכשהחלה במלאכת האריזה מצאה כמה רישומים ישנים שלי ואת ספרי הראשון "על גדות הביוב", והחליטה שעדיף שיהיו ברשותי. אחד הפרקים בספר נקרא "הזיה מהשטח". הוא עוסק בתקופה מטורפת בחיי שבה הייתי מסטול ותיעדתי דמויות, מחשבות ואירועים שחוויתי או שדמיינתי בהשפעת אדי האלכוהול ועשן הבאנגים.
אף על פי שעברו כ־50 שנה לא הרבה השתנה. לשיפוטכם:
זה לא נתן אלתרמן, זה לא נתן זך - זה נתן זהבי בתקופת סוטול קשה שכתב וצייר חוויות שעבר.
התרעות פיקוד העורף