נתניהו, שהפך לנטל כבד על המחנה הלאומי, צריך ללכת הביתה

הסיבה הראשונה לפרישה היא האסטרטגיה השקופה של מחנה אבי גבאי־אלדד יניב־יאיר לפיד. קו אחד מחבר את השלושה, והוא האסטרטגיה הדו־ראשית הוותיקה להערמה על הבוחרים, שעבדה ב־1992 וב־1999. היא מורכבת ממסע ציבורי אינטנסיבי בהובלת עיתונות מוטה, ליצירת תחושת מיאוס ושחיתות משלטון הליכוד. בד בבד, היא מציגה את מועמדי השמאל באופן כוזב, כתואמי ליכוד שכדאי לבחור בהם כי אין ממש הבדל בינם לבין המקור. כך הגיעו גם רבין וגם ברק לראשות הממשלה, והתוצאות ידועות. נתניהו, הוא ואשתו, מספקים אין־סוף תחמושת לקו השחיתות והמיאוס, בעוד שגבאי ולפיד מתחפשים לימין. כך הופכת אסטרטגיית ההונאה לסיכון ממשי.

הסיבה השנייה היא הסכנה הנשקפת מנתניהו עצמו, שעד היום לא ברור מהי באמת השקפת העולם שלו. האם הוא הבן האידיאולוגי של אביו, או שגלש מזמן למחוזות לבני ואולמרט ורק מזגזג מאימת הבוחרים? בכל מקרה, נתניהו הוא מפר סדרתי של הבטחותיו ומצע הליכוד. הוא הקפיא את הבנייה בירושלים וביהודה ושומרון, הוא מסרב לאמץ את מסקנות ועדת השופט לוי, שמפריכות את טענת הכיבוש ומקנות סוף־סוף שוויון ליהודי יהודה ושומרון. הוא פספס את ההזדמנות הגדולה לקידום השקפת העולם של הליכוד בתחילת עידן טראמפ ועכשיו עלול להתמסר לתוכנית ההזויה התורנית שצפויה להגיע מוושינגטון. יש מי שטוען שבמר ייאושו מהחקירות נתניהו מתכנן לחתוך שמאלה, בסגנון אריאל שרון.

האמת, נתניהו צריך ללכת ולו בגלל אותם דברים שכל ליכודניק שמכיר אותו מקרוב יודע היטב, מה שגם לא מוכחש בפרסומי החקירות בפרשה 1000. זו אותה נטייה כרונית לתת לאחרים לשלם את החשבונות שלו. תשאלו את מי שסייעו לו להיבחר לפני 25 שנה ונפגשו איתו בקביעות בלובי של מלון. הם מעידים שהוא מעולם לא העלה על דעתו לשלם על הקפה ששתה. שלא לדבר על עלילות מסעות משפחתו ברחבי העולם על חשבונם של גורמים שונים. לא צריך להאמין לרביב דרוקר ובן כספית כדי לשמוע את הדברים ולסלוד מהם.

ולעצם פרשת הסיגרים והשמפניות, בלי להתייחס למשמעות הפלילית, ציבורית - כך לא נוהגים. נכון שנתניהו מותקף מסיבות פוליטיות, בעוד ששמעון פרס טבל באוקיינוס פסול של הון־שלטון וזכה למעמד אלוהי. אבל עדיין, מה שנחשף מחקירות נתניהו וחשיפות התביעות האינסופיות נגד אשתו, מציב סימן קריאה. הוא מחייב את בני הזוג לעשות לנו ולהם טובה ולרדת, לפחות בינתיים, מהבמה.