חוץ מכאבי הלב שהקבוצה הירוקה שלי גורמת בשנים האחרונות, התווספו לי כאבים פיזיים. מזה כחודש שקצת קשה לי ללכת או לעמוד. אחרי עשור וחצי החלטתי לחזור ולשחק כדורגל יחד עם עוד עשרים גברים בגילאי ה-30 לחייהם. כולנו חולקים כאבי גב, ירכיים ומפשעות. משוחים בבן-גיי ומטפחים את שרירי הכרס בצניעות. המשימה לחזור למגרש לא קשה רק בפן הפיזי, כדי להפגין את כישורי המשחק המפוקפקים שלנו, אנחנו מתחרים מדי שבוע על מקום בסגלי הקבוצות. הקונספט לשמירה על מקום הוא על בסיס התמדה בהגעה למשחקים. לאלו שפחות מתמידים – המקומות נקבעים על ידי תחרות שליחת הודעה לקבוצת הוואצאפ. הארגון והסדר בקבוצה לא היו מביישים אפילו את המערך האדמיניסטרטיבי של יואב כץ: ארבע קבוצות, ארבעה סטים של גופיות משחק, שלושה כדורים תקניים של ליגת על, דשא סינטטי, מלתחות, קולר ושגעון.
הפלא ופלא וההצגה הסתנכרנה עם המציאות והנה אותה הפועל חיפה נמצאת במקום הראשון. וגר זאב עם כבש וידברו על הסרדין שמוליך את טבלת הליגה. בימים שחונים לאוהד הירוק אני מגיע באטרף לדרבי הזה. בדיוק כמו השגעון על הדשא הסינטטי וחבורת הגריאטריים החדשה שהכרתי. אני בא ללעוס את היציע כמו את המסטיק שמשאיר לי עוד קצת נוזלים בפה בזמן הריצה. הלוואי ויכולתי לעלות בעצמי על המגרש בסמי עופר וללמד את השחקנים של מכבי איך להסתיר את הכאבים בצד ולשמור על פאסון. לראשונה, מזה 18 שנה מאז אותו דרבי מקולל, אנחנו נפגוש את הפועל כמוליכת הטבלה. ועם זה, קצת יותר קשה לי לחיות מהכאבים במפשעה.