זה בדיוק מה שעשתה ישראל, על פי פרסומים סוריים, ביום שלישי לפנות בוקר: תקיפה של מחסן נשק בפאתי דמשק. בניגוד לכל מיני פרסומים, אם אכן הייתה תקיפה כזאת, הרי שאין לה קשר להתבססות האיראנית בסוריה, אלא שהיא איתות ישראלי לכאורה על הכוונה להמשיך באותה מדיניות שהיא מנהלת מול סוריה, בלי לקבל את הסכם המעצמות שנחתם בעמאן על פריסת הכוחות השיעיים.
הסורים ייחסו לישראל בשנת 2017 עשרות תקיפות של משלוחי נשק ומתקנים בשטחם, והנה, ביום השמיני של השנה החדשה, ישראל תוקפת שוב, לטענתם. המסר שעולה מכך ברור: ישראל תמשיך לשמור בנחישות על שלושת הקווים האדומים שהציבה - לא להעברת נשק מתקדם ללבנון, לא לייצור טילים מדויקים בסוריה ובלבנון ולא לפריסת כוחות שיעיים בקרבת הגולן.
יש פה גם מסר לשתי השותפות האחרות בציר: אסד מבין שהוא ימשיך לשלם מחיר על פעילות איראנית בארצו, והרוסים מבינים שישראל מתכוונת להתעקש בנושאים האלה ועלולה להפריע למאמצים שלהם לייצב את סוריה. פוטין רוצה למצב את סוריה של אסד כמדינה לגיטימית - ישראל מנסה להסביר לו שהנוכחות האיראנית מכתימה את המאמץ הזה.
כבר לפני יותר משנה הציגו בכירים ישראלים שנפגשו איתו את השקלול: רוסיה אולי מרוויחה טקטית מהלחימה הקרקעית של חיזבאללה ואיראן לצדה, אבל תפסיד במישור האסטרטגי, בעיקר כשיגיע רגע חלוקת השלל. בפעם הראשונה שפוטין שמע את הטיעון הזה - הוא חייך. בפעם השנייה הוא קימט את המצח. בפעם השלישית הוא ענה לישראלים בשיא הרצינות: "אל תחשבו שהאיראנים עושים כל מה שאני רוצה".
ישראל צריכה להיכנס בדיוק אל בין הסדקים האלה בתור הציר הרוסי־איראני־לבנוני ולתקוע שם טריז. בהקשר הזה התקיפה השבוע שיוחסה לישראל לא הייתה המשמעותית ביותר. לעומתה, התקיפה שיוחסה לישראל בנובמבר, שבה הושמד בסיס שנערך לקלוט מיליציות שיעיות - כבר הציבה סימן שאלה על היתרון שבנוכחות האיראנית בסוריה ויצרה מחלוקת בין השותפות. גם הן עוסקות כבר ב"יום שאחרי".
התרעות פיקוד העורף