חבר הכנסת אחמד טיבי השיב בבוז, טען שהשאלה שחוקה והבהיר בדרכו שמצב כזה שבו בתו תמצא עצמה בקשר נישואים עם יהודי הוא בכלל מחוץ ללקסיקון: "היא לא תחליט בכיוון הזה", הבהיר. "אהבה היא דבר מופלא", השבתי. "הרי אי אפשר לדעת מה יילד יום, ואולי בניגוד לרצון ההורה זה ייקרה".
"היא אמרה לי לא", קבע נחרצות.
בפעם השנייה לא יכולתי לחמוק מהעובדה שהפחד מהפער הדתי/גזעי/אתני וכל מה שהוא נושא עמו מנע ממני לפתח את הקשר. זה קרה אחרי כמה מפגשים במסגרות מקצועיות בישראל עם אישה מוסלמית, שבסופן נקלענו למצב שיכול היה לצמוח לרגע אינטימי. שניות לפני שזה קרה נעצרתי. אחרי שהחלטתי להימנע, קול פנימי נזף בי: "איך אדם כמוך, מתקדם ופתוח, נמנע מלהעמיק קשר עם אישה שאתה מחבב ונמשך אליה, רק בגלל העובדה שהיא ערבייה?". מי יודע, אולי בגלל השדים הללו החמצתי רגעים קסומים. מצד שני, מערכת יחסים כזו במדינתנו היא דבר כל כך קשה, שכנראה רק מי שמאוהב עד כלות מסוגל לעמוד בה.