קשה להתעמת מדינית עם יריבים. פי כמה וכמה קשה, מרגיז, מציק ומתסכל להתמודד פוליטית מול ידידים. ממדינאים יריבים אפשר להוציא ויתורים ופשרות, אבל גם מחמאות ומחוות מראשי מדינות ידידותיים הם לא נטולי אינטרסים. להפך, החברות וגילויי הקרבה הם לעתים קרובות כיסוי לקידום היעדים שלהם ולא של הידידים שלהם.
לפני כשלושה שבועות קפץ ראש הממשלה לביקור בזק בקרמלין. הוא לקח עמו כמלווה לא את ראש המוסד, אלא את מפקד אמ”ן. המטרה הייתה להסביר לנשיא רוסיה את חומרת המצב בסוריה ואת ההתפתחות המסוכנת לישראל מבחינה צבאית - התבססות איראן ככוח צבאי נוכח בסוריה. כנראה שנשיא רוסיה לא הבין את ההסבר של מפקד אמ”ן, או שהוא הבין היטב, אבל האינטרסים של רוסיה חשובים לו מדאגותיה של ישראל.
שגרירים ודיפלומטים בכירים במרכז האו”ם בניו יורק מדווחים כי רוסיה מעוניינת לסלק את באשר אסד מהשלטון, אבל מתלבטת איך לעשות זאת. רוסיה צריכה את איראן ככוח שיסייע לה לשמור על היציבות בסוריה לאחר סילוקו של אסד. “זה מה שחשוב עכשיו לרוסיה. הבעיות והדאגות של ישראל מהתעצמות נוכחות איראנית בסוריה הן במקום נמוך מאוד באג’נדה של פוטין”, אמר אתמול דיפלומט מערבי בניו יורק בשיחה שלא לייחוס. הערכות בקרב דיפלומטים בניו יורק הן שאם יתפתח עימות בין איראן לישראל, רוסיה תהיה לצדה של איראן.
ואילו הידיד הגדול של נתניהו, נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, פשוט פוחד מעימות עם נשיא רוסיה. טראמפ לא יעז לומר לפוטין מה לעשות בסוריה ואיך להגיב על התחזקותה של איראן, מדינה שהיא שנואת נפשו של טראמפ. “לישראל זכות להגן על עצמה”, הייתה תגובת הבית הלבן להסלמה. ממש הצהרת תמיכה בישראל, שכמותה לא נשמעה זה עידן ועידנים.
התרעות פיקוד העורף