דברים שלמדתי בהודו: אין לכם מושג כמה אוהבים אותנו שם

בבית העיתונאים של הודו, בדלהי, שאלו אותי ואת סמדר שיר על החקירות של נתניהו. הייתי שם באמצע החודש הזה וישבתי לפגישת שולחן עגול עם עיתונאי הודו. נושא הפגישה הוגדר כ"עיתונות בעידן האינטרנט", אבל מתברר שזה לא נושא בוער בהודו. העיתונאים ההודים, שכותבים בעיתונים שתפוצתם היומית נמדדת במיליונים, אמרו לנו שהאינטרנט לא השפיע על התפוצה.

המפגשים העיקריים היו עם סופרי הודו, כמובן. הודו היא ארץ עצומה הן בשטח והן בתושבים: 1.3 מיליארד. אנחנו באנו עם השמונה מיליון שלנו. הם למעשה עולם בפני עצמו, ולכן כל כך נדהמתי לגלות כמה הרבה הם יודעים עלינו.

שום שאלה לא הייתה עוינת. בשום מקום לא הונף דגל פלסטין, לא היו הפגנה ולא צעקות. פעם, בכנס ספרותי בינלאומי ביוון, נצרב לבי כשראיתי על קיר האוניברסיטה שבה התארחנו כתובת "תשוחרר פלסטין". בהודו, בלי קשר לנושא הספרותי, היינו מוקפים באהבה לישראל ולעם היהודי. כל אחד שפגשנו ידע על הביקור של מודי, ראש ממשלת הודו, בישראל, ועל ביקור נתניהו בהודו. המחמאות שהעם שלנו קיבל בעת ביקורנו שם היו יכולות לגרום למגן דוד להסמיק. יש מוסלמים בהודו, אני מניח שהיו סופרים מוסלמים גם במפגשים איתנו, אבל בשום צורה או רמז לא נשמעה ביקורת על ישראל.

זה קרה גם ברחוב. סיפור קטן: הלכנו באיזה מקום בדלהי, ופתאום ניגש אלי אדם ואיתו אישה ועוד שני חברים. כולו נרגש: "אתה מישראל?" הוא כנראה ראה את תווית הכנס שהייתה תלויה על החזה שלי. כן, הודיתי. "איזה עם גדול אתם", הוא לחץ את ידי. אחר כך הוסיף: "זו הפעם הראשונה שאני פוגש יהודי". הוא לא נרגע מהתרגשותו, ביקש סלפי, כל אחד מחבריו ביקש סלפי. הוא הסביר להם: "הם מוקפים במוסלמים, והם מגנים על עצמם בגבורה", והפך אותי לאקסמפלר שמסמן את גבורתנו. "עם חכם", הוא מלמל בלי הרף. הוא אתלט, על פי דבריו (ריצת 100 מטר). אני עכשיו צילום בתוך הטלפון שלו, והוא בשלי. תמיד יש לי מזל כזה: העולם מלא בשונאי ישראל, אבל אני פוגש רק את מעריצי ישראל.

סיפור מוזר נוסף הראה לי עד כמה אנחנו משמעותיים למרות זעירותנו המיקרוסקופית. "דה טיימס אוף אינדיה" הוא עיתון יומי מוביל. דפדפתי בהיסח הדעת. פתאום ראיתי כותרת המבשרת על שחיתות פוליטית: מפלגה מסוימת מבטיחה טיול לישראל כשוחד בחירות. מה? ובכן כן. באחת המדינות המרכיבות את הודו, נאגאלנד, שבה אוכלוסייה  נוצרית דומיננטית, מפלגה מסוימת (BJP) מבטיחה במערכת הבחירות נסיעה מסובסדת, או אפילו חינם, לירושלים, אם היא תיבחר. התאמינו? גזרתי את קטע העיתון הזה, והוא איתי. עוד פלא שהבאתי איתי מהודו.