השני הוא סוגיית כיבוש הפלסטינים. אנחנו חזקים דיו לנצח את כל מדינות ערב ואת איראן; אך לא את העם הפלסטיני. אותו אנחנו יכולים רק לכבוש על ידי מפעל ההתנחלויות. הכיבוש הופך את ישראל למדינה דו־לאומית דה פקטו מהים לירדן; הוא משחית מוסרית את הדור הצעיר בישראל והופך אותנו מנודים ממשפחת העמים.
גם בסוגיית העברת השגרירות האמריקאית לירושלים נתניהו שוגה. ירושלים היא בירת ישראל גם בלי נוכחות השגריר דיוויד פרידמן. הטקסים לכבוד האירוע הוחרמו על ידי מיטב ידידינו באירופה. ארצות הברית עצמה טוענת כי ההעברה לא קובעת דבר לגבי גבולותיה של ירושלים. כדי לקבע את אחיזתנו המוצדקת בירושלים, העיר זקוקה לשלום עם הצד הערבי.
עם הזמן האג’נדה והמניעים של נתניהו מסכנים את ישראל במלחמת דת במזרח התיכון בעקבות העימות עם איראן הפונדמנטליסטית (וגם עם חמאס וחיזבאללה), או עם הפלסטינים ויתר מדינות ערב בקרב על עתידה של ירושלים. הפתרון טמון לא בעוצמה הצבאית ההכרחית, אלא בתבונה מדינית. כדי להוציא את השד הדתי מהבקבוק, ישראל צריכה ליזום פתרון שתי מדינות, עם שתי בירות בירושלים. לשם כך צריך מנהיג חדש, בסגנון רבין ופרס. בני גנץ וגבי אשכנזי, שמעתם?
התרעות פיקוד העורף