התמונות מסינגפור היו מרגשות והיסטוריות. מנהיג העולם החופשי, נשיא ארצות הברית של אמריקה לוחץ בפעם הראשונה את ידו של הדיקטטור הקלאסי האחרון, מנהיגה של מדינה מסוגרת, מבודדת, המתנהלת ביקום מקביל ונפרד לחלוטין מזה שלנו. הם אפילו חותמים על הצהרה משותפת בתום המפגש! צלילי כינורות רכים מלווים את האירוע כולו, פעמי השלום מחליפים את רוחות המלחמה, אופטימיות מרחפת, ועוד רגע שני הברנשים האלה יעברו לגור יחד (לפחות מלניה תשמח). טראמפ מגדיל לעשות כשהוא מכריז עם שובו לוושינגטון ש"חלפה סכנת הגרעין הצפון קוריאני". הללויה.
הצפון קוריאנים לא אישרו עד רגע זה בקולם שהם מתכוונים אכן "לפעול לפירוז חצי האי הקוריאני מנשק גרעיני". גם אם יצהירו, וגם אם יתחילו לפעול, זו יכולה להיות פעולה מהסוג שפועל אביחי מנדלבליט, למשל. פעולה לשם פעולה, העברת זמן כדי לפנות מקום לעוד זמן, ללא תכלית אמיתית. בינתיים, יש בפיונגיאנג חגיגה והיא על חשבוננו. פשעי המשטר הצפון קוריאני הולבנו, ידיו של קים ג'ונג און חוטאו, העולם מתנהג כאילו לא מתבצע שם רצח שיטתי ודיכוי דורסני של עם שלם.
התרעות פיקוד העורף