יתר על כן מחלקת התודעה בדובר צה"ל פרסמה ברשתות החברתיות פוסטר שהיה זהה לזה שבמקורו עוצב על ידי חמאס ובו תמונתו של החייל הנעדר סמל אורון שאול עם השאלה המקניטה "איפה אתה". השאלה נותרה במקומה אך התמונה הוחלפה. במקום תמונת שאול הופיעה תמונת יחיא סינואר. הרמז היה ברור. גם אתה מנהיג חמאס, בעזה אינך חסין.
בניגוד לעבר, חמאס לא הגיב בירי רקטות על התקיפה המסיבית של צה"ל. היו רק שלושה שיגורים, ככל הנראה של ארגון סורר ושניים מהם יורטו בידי כיפת ברזל. זה היה סמן מקדים לכך שהפעם חמאס מבליג כביטוי לרצונו להגיע להפסקת אש. אך אולי מה שהכריע את הכף היה הזעם של ראש המודיעין המצרי גנרל עבאס כאמל ושליח האו"ם למזרח התיכון ניקולאי מלדנוב הבולגרי, שנותרו כמעט ערוץ התקשורת היחיד של חמאס לעולם החיצון. חמאס מבודד בזירה הבינלאומית והערבית. ואף לא מדינה ערבית, כולל הרשות הפלסטינית, באמת אכפת ממצבו.
הכעס של כאמל ומלדנוב על מות החייל, ומתוך חששם והבנתם שהפעם יותר מתמיד שני הצדדים הגיעו לפתחה של מלחמה גדולה, הועבר בשיחות טלפון נרגזות לחמאס. במקביל עמדו השניים בקשר עם בכירים ישראליים בכל גופי מערכת הביטחון, בניצוחו של ראש המטה לביטחון לאומי (מל"ל) מאיר בן שבת.
מהשיחות האלה התגבשה תמונת מצב ברורה לפיה חמאס מבקש הפסקת אש. ישראל הבהירה שמבחינתה הפסקת אש המשמעות היא הפסקת האירועים האלימים נגד הגדר, הפסקת שיגור עפיפוני האש ובלוני התבערה וכמובן להימנע משגור רקטות ופגזי מרגמה. בקיצור, דרישת ישראל כפי שהיה בעבר היא שיש לחזור להבנות שלאחר צוק איתן לפני ארבע שנים.
לפי מקורות מדיניים וביטחוניים בישראל חמאס הסכים לכך ומצרים הבהירה כי היא ערבה להתחייבות. אין מדובר בהסכם כתוב אלא רק בהבנות והתחייבויות בעל פה. אם זה אכן כך, הרי ישראל באמצעות המכות המסלימות שברה את המשוואה החדשה שחמאס הצליח לכונן ב-114 ימי מלחמת ההתשה. משוואת החמאס קבעה כי הבערת השדות היא פעולה אזרחית ולא צבאית ואם צה"ל יגיב עליה בתקיפות ברצועה ישוגרו לעבר ישראל רקטות.
מחר אמורה להתקבל במערכת הביטחון החלטה אם להסיר את האיסור על אספקת דלק וחומרי בנייה לעזה וצמצום מרחב הדיג. אם האספקה תחודש ומרחב הדיג יחזור לממדיו מהשבוע שעבר, יהיו אלה עוד סימנים שבמודיעין הישראלי מעריכים שהפעם פני חמאס לשמור הפסקת האש.
במקביל, אמור המודיעין המצרי להמשיך בשיחות להביא למימוש הסכם הפיוס בין חמאס לרשות הפלסטינית, שהושג בפעם האחרונה בסוף 2017. אם זה יקרה, או אז צפויה הרשות לחדש את תשלום המשכורות לכ-40 אלף עובדים בעזה ולהעביר כסף לתשלום שיגדיל את שעות החשמל. כל אלה יהיו בבחינת צעדים בוני אמון להקלת המצוקה של שני מיליון תושבי הרצועה.
אבל זה יהיה עדיין כטיפה בים. עזה משוועת לשיקום שיזרים לה מאות מיליוני דולרים, יגדיל את תפוקת החשמל, יממן הקמת מפעל להתפלת מים, ישפר את הביוב ועוד. כאן כבר נדרשת החלטה אסטרטגית של ישראל, וזו תתקבל רק אם תהיה התקדמות גם במשא ומתן להחזרת גופות החיילים ושני האזרחים. בגלל הפערים זו כבר אופרה אחרת. ובכל זאת אירועי סוף השבוע יצרו הזדמנות גדולה להסדר ארוך שנים. יהיה חבל אם גם הפעם היא תתמוסס בגלל עקשנות וחוסר גמישות.
התרעות פיקוד העורף