אני יודע שאני חייב את חיי לפעילותו הצבאית של יאיר גולן ודומיו, אבל יש בעיה: ישראל לוקה כבר שנים ארוכות בחוסר באנשי צבא שמתנהגים כמו שאנשי צבא צריכים לנהוג. קצינים פטריוטים, קשוחים, זקופי קומה, גם בפנימיותם. כאלה שסאטיריקנים יכולים ללעוג לחוסר הרגישות שלהם בקטעים חריפים. רפול היה אולי האחרון מן הטיפוס הזה בישראל, ואכן סאטיריקנים חגגו. ככה זה צריך להיות. קצין צריך להיות קצין; חכמולוג המתלהב כשהוא שומע את עצמו מתבטא במקוריות, הו כי רבה, בענייני רוח הוא משהו אחר.
ישראל לוקה כבר שנים ארוכות בחוסר באנשי צבא שמתנהגים כמו אנשי צבא
אני זוכר את הרגע שבו שמעתי את יאיר גולן ביום השואה. ברגע הראשון נדהמתי. מיד אחר כך תקף אותי עצב עמוק. כמה טיפשות אפשר להכיל ולהמשיך לומר לעצמך: תבליג
התרעות פיקוד העורף