המסורת היהודית מזהה היטב את השניות הזאת. את סכנת החלום ואת כוח החלום. היא עסקה פה ושם בניסיונות לתת בחלומות סימנים. על מה לסמוך ומה לזרוק. צריך לומר בצער: אין בסימנים האלה הרבה תועלת (ראו אברבנאל על חלומות פרעה). חלומות היו ונשארו מסוכנים וחיוניים.
זה חסר. שמעון פרס חסר. חסר הקול החורק, המנדנד, של מי שבא מלב הממסד, מי שיודע להיות גם מנהיג קר ונחוש ואכזרי, מי שמבין פוליטיקה ואיננו חי בעולם של דמיונות – ובכל זאת מוכן לקחת סיכון ולהציע חלומות. כן – חלומות גדולים, מסוכנים, פתטיים. חלומות שצריך לבלום בקלפי. חלומות שצריך להיזהר בהגשמתם שמא ימיטו אסון. חלומות שצריך לקצץ את כנפיהם, להתאים אותם למציאות ריאלית. חלומות שאפשר להלעיג להם, ולהשתאות על מי שמאמין בהם. חלומות שמובילים לתבוסה בבחירות. חלומות שמוטב שלא יוגשמו. לא באופן ולא במהירות שמדמיין החולם.
התרעות פיקוד העורף