הדיון הזה שלח אותי השבוע אל הארכיונים, אלה המצולמים ואלה הכתובים, כדי לנסות להיזכר מה היה שם באמת, סביב בן אמוץ. למה זה כל כך חשוב? משום שרבים מהאנשים שהקיפו את בן אמוץ בימים ההם וידעו על רוע מעלליו, ובחרו לעצום עיניים מסיבותיהם שלהם, מסתובבים בינינו גם היום ומטיפים, ומחנכים, ומלמדים, ומעירים הערות, וחלקם אפילו נתפסים כאנשים המזוהים עם תרבות ומוסר. כאילו לא הסתופפו מעולם בקרבתו של מי שהיה ידוע כפדופיל. כאילו הידבקותם בו - אף שהיה נהיר מיהו ומהו - היא כתם שאפשר לכבס בנקל.
מדובר, כאמור בטענות כוזבות פעמיים. פעם אחת, כי נכון שדנקנר לימד אותנו הרבה על האיש ופועלו, אבל כל מה שהיה צריך לדעת כדי להקיא ממעשיו ולסלוד מהם וממנו, כבר היה ידוע קודם לכן. ופעם שנייה, משום שגם בימים שבהם קמפיין MeToo# עוד לא היה כאן איתנו, היו מעשים שכל בן אדם חייב היה להכיר בהם ככאלה שמצויים מעבר לכל הקווים האדומים.
הלכתי השבוע לארכיון של "מעריב", כדי להיזכר בסיפורה של ההרשעה ההיא, שבדף הוויקיפדיה של בן אמוץ לא בא זכרה, משום מה. וכה סיפרה הידיעה בעיתון: "'דן בן אמוץ עשה מעשים מכוערים ומגונים. אין כל הסבר למעשה שלו, זולת המניע של יצר הרע', כך פסק בסוף השבוע שעבר שופט בית משפט השלום בתל אביב, יהושע בן שלמה, כאשר הרשיע את העיתונאי והסופר דן בן אמוץ, בן 60, בעשיית מעשה מגונה בקטינה בת 12. בן אמוץ הורשע בכך שנשק לחזה, ליטף את גבה ואת רגליה בשיער ראשו וליקק את רגליה. הילדה סיפרה לדודתה, בתשובה לשאלה, כי היא לא נתנה לבן אמוץ מכה, תוך כדי מעשיו, כי 'הוא כמו סבא'".
התרעות פיקוד העורף