זה שנים שכותב שורות אלה מתריע כי משרד הביטחון נוהג בכל הקשור ליצוא הביטחוני, על פי ההלכה של "אל תחסום שור בדישו". הפיקוח הפנימי על יצוא הנשק רופף. הפיקוח החיצוני של ועדת החוץ והביטחון ושל מבקר המדינה גם הם לא מספקים. הנה, רק החודש התבשרנו שמשרד הביטחון הודיע על הקלה נוספת במתן היתר היצוא לסוחרי הנשק.
זה שנים שבמערכת הביטחון פועלת על פי עקרון הדלת מסתובבת. קצינים בכירים ופקידים בכירים מחליפים תפקידים. זו התנהגות נוסח הבדיחה על הרס"ר המודיע לפלוגת הטירונים, שלאחר חודש הם סוף כל סוף מחליפים גרביים. אבל אחד עם השני. היום אתה קצין בכיר בצה"ל, מחר פקיד במשרד הביטחון ומחרתיים סוחר נשק.
לא פלא שבאווירה כזו של הפקרות, יכול היה איש עסקים שאפתן כמו גנור, קצין בדרגה רב סרן לשעבר בחיל הים, להשתחל בקלות פנימה. להעסיק כעורך דין את דוד שמרון בן דודו ומקורבו של נתניהו ואת מפקד חיל הים צ'ייני ותא"ל ברוש, להעזר ולשלם דמי ייעוץ לזנדברג ושרן.
השיח צריך להתרכז בשאלה מדוע פשטה המורסה לקודש הקודשים של מערכת הביטחון ומה נעשה מאז כדי למנוע את הישנות התופעה. להערכתי מעט מאוד.