בואו נדבר רגע על אנשים שעושים מונולוג למצלמה ומתחילים אותו במילים "בואו נדבר רגע". בואו נדבר רגע על אנשים מהפייסבוק ומהאינסטגרם שיש להם דעה, בקיצור כולם, ואת הדעה שלהם הם רוצים להשמיע. הם מפרסמים פוסט, ויותר מאוחר שואלים את החברים שלהם, "ראית מה שפרסמתי?" כאילו היו העורך של ה"ניו יורק טיימס" ששחרר לדפוס מאמר שהולך להפוך את השלטון. בזמנים האלה כל אדם הוא עיתונאי, חוקר ופובליציסט שיודע הכל על הכל.
את הסרטונים של "בואו נדבר רגע על המצב בדרום" אפשר לסכם כך: המצב בדרום גרוע ואין לישראל תוכנית לגבי עזה. כך חושבים כולם בפייסבוק. והם גם מוסיפים: "ואם יש תוכנית, שיתכבדו ויציגו אותה". כאילו אם רק יציגו אותה זה לא מספיק. זה תמיד "שיתכבדו ויציגו אותה".
ב"בואו נדבר רגע על כביש 90" הדובר בוודאי יזדעזע ממקבץ תאונות הדרכים וממספר ההרוגים הרב על הכביש, וידרוש מממשלת ישראל להקים גדר הפרדה. כי כסף להפרדה מהפלסטינים יש, אבל כסף לגדר שתמנע תאונות חזיתיות אין. כל גולש הוא חוקר תאונות, וכל בעל פרופיל הוא בוחן תנועה.
אז סיימנו לדבר רגע על חיסונים, והגענו למסקנה שמצד אחד צריך לחסן את כולם נגד חצבת, ומצד שני לא צריך חוק נגד הורים סרבנים, אלא מקסימום הסברה. ואפילו לא הייתי צריך צלם וגרפיקאי שמבליט כל משפט שאני אומר. כן, כל משפט שאני אומר.