ההתקרנפות הזו חמורה אפילו יותר מהפרשה עצמה. היא מדכאת. אני מאמין שהאנשים האלה יודעים, בתוך תוכם, את האמת. הם יודעים שהמרוץ לחתום כמה שיותר מהר עם הגרמנים על שלוש צוללות נוספות, בניגוד מוחלט לעמדת הלקוח (חיל הים), היה מושחת. הם יודעים שחתימה כזו, שבאה בטרם עת, שווה למתווכים עשרות מיליונים. הם יודעים שביטול המכרז על ספינות השטח היה מושחת. הם יודעים שהניסיון הלא ייאמן להפריט את המספנות הוא התגלמות השחיתות. הם יודעים שהעובדה שמאחורי כל זה עומדים האנשים הכי קרובים לראש הממשלה, בעוד הוא מחולל את העסקאות עצמן במקביל, אינה ניתנת לסתירה. הם יודעים, אבל מעדיפים לספר לעצמם סיפורי סבתא. עסקאות הרכש הביטחוני הרגישות והחשובות ביותר של מדינת ישראל נשדדו בידי חבורת מאכערים שחילטרו בינתיים גם בתפקידים הבכירים ביותר שיש למערכת שלנו להציע, בסמכות וברשות, ומלחכי פנכתו של נתניהו ממשיכים להתפלש בצדקנות ולהתקרבן. SAD.
שבוע לא פשוט עבר על שר הביטחון ליברמן. נפתלי בנט ממשיך לנגוס בו מימין, נתניהו שותה אותו משמאל, וליברמן מנסה לאחוז מקל חלקלק משני קצותיו: גם את הקצה של המבוגר האחראי, וגם את הקצה של הבריון האזורי. המקל לא תמיד משתף פעולה. מצד שני, הוא הצליח להעביר מינוי רמטכ"ל מוצלח על הראש של נתניהו.
שלוש סערות היו לנו השבוע: דבריו המחליאים של ח"כ אורן חזן על ח"כ אילן גילאון ("אתה חצי בן־אדם"), ההתבטאות הלא מאוד מוצלחת של ח"כ אלעזר שטרן על השרה מירי רגב ("כולם יודעים איך התקדמת בצבא"), וכמובן פרשת המשנה ליועמ"ש דינה זילבר, שאמרה דברים בדם לבה בוועדת החוקה של הכנסת וגורזנה מיד על ידי שרת המשפטים איילת שקד.
למרבה הצער, גם לאגף הליברלי שלנו יש חלק באשמה של מה שקורה כאן עכשיו. הדוגמה שמתנוססת לנגד עיני כבר שנים רבות היא הסיפור של שקרן בשם מוחמד בכרי וסרטו "ג'נין ג'נין". שנים אני כותב על האיש ושקריו המתועבים. זו לא הייתה אומנות, וזו לא הייתה "האמת שלו". זה היה שקר מומצא לחלוטין, שניסה לטפול על חיילי צה"ל ביצוע טבח בפליטים תמימים בג'נין. האמת הייתה הפוכה. שר הביטחון פואד בן אליעזר אסר על צה"ל להפעיל מטוסי קרב ולפתור את בעיית מחנה הפליטים בג'נין מהאוויר, כפי שהיה עושה כל צבא בעולם, חוץ מצה"ל. זה אילץ את לוחמינו להיכנס לשם, וזה גרם לנו לקבור 13 לוחמים. אף פלסטיני לא נטבח או נרצח.
יש במקצוע שלי גם רגעים יפים. אחד מהם קרה לי השבוע. לפני כמעט שנה הגיעה לאולפן התוכנית "עושים סדר" מורה צעירה בשם נויה דיין־עשהאל. היא הייתה המרואיינת האחרונה באותה תוכנית, והיא שרפה את המסך. לנויה יש תואר ראשון בחינוך מהאוניברסיטה העברית. היא גם כתבה ספר שירה מקסים. היא מוכשרת, שאפתנית, מצטיינת, אבל לא מצליחה למצוא עבודה. אף אחד לא רוצה לתת לה הזדמנות אפילו לעשות את הסטאז' הנדרש ממורים. למרות המחסור במורים, לא נמצא בית ספר אחד לרפואה שמוכן להעסיק אותה. למה? כי נויה היא לקוית ראייה. לא עיוורת לגמרי, אבל לא רואה הרבה. רק צללים.
התרעות פיקוד העורף