לקראת שחרורי מצה"ל לפני 18 שנים כתבתי מכתב לעמיתיי, חברי פורום מטכ"ל, ובו התרעתי מפני השתעבדותו וסגידתו של צה"ל לכלי ניהול. הזהרתי מפני מציאות שבה מלמדים את המפקד שפיקוד על גדוד הוא ממש כמו ניהול מפעל, ומעריצים ספרי הבל סינתטיים בנוסח “מי הזיז את הגבינה שלי" כדי ללמד את מפקדי צה"ל לפעול במציאות משתנה, כי העיוורים שהאמינו באוסלו ובערפאת היו בטוחים, חודשים ספורים לפני האינתיפאדה השנייה, כי “עידן השלום" הגיע, וצריך למצוא לצה"ל ייעודים חדשים.
מכתבו של אל"מ מדנס חושף את צה"ל בבינוניותו, ובעיקר את הפחד לדבר
המסמך שכתב הקצין מוכיח כי דבר לא השתנה בצבא ב־20 השנים האחרונות. גם היום, קציני צה"ל הולכים בתלם, ומנגנים לקברניט את המנגינה שהוא רוצה לשמוע
התרעות פיקוד העורף