ואז, עוד בימים שהייתה מזכירה אלקטרונית, לחצתי על כפתור "הפעל". אמא ואבא שלי צהלו מעבר לקו. הם הזכירו לי שהם כאן, בדיוק כמו בימים שהמפקדת הודיעה שהיא האמא החדשה; בדיוק כמו שקרה כשיועץ הקורסים היה האדם לתלות בו תקוות שיסדר לי את המהומה הזו, שנקראת חיי. הצהלות שלהם הזכירו לי שלחיים יש ריח. היום אני יודעת שיש להם ריח של הילדים שלי ושל שאר אהוביי. כל עוד אני כאן, אהיה בשבילם; וגם כשכבר לא, אשאר איתם, או לפחות אבליח מעת לעת, עם קול צהלה.
התרעות פיקוד העורף