צפיתי בסרטון הזה כמה פעמים - ולא רק משום שקרן מור הצעירה הייתה שווה אז לפחות מנדט מקולות החיילים - וכמעט בכיתי. לא בגלל ביבי ולא בגלל גנץ, אלא בגלל העובדה שאת הסרטון ההוא ששודר אז בערוץ הממלכתי היו משדרים כיום בשידור חוזר אולי באחד מערוצי ההומור הייעודיים. להפיק גרסה עדכנית שלו או משהו דומה לכך - לא הייתם מקבלים רשות אפילו בדיגיטל.
בסוף יצאתי אהבל. נכון, 5 מנדטים היו לגמל מרובה הדבשות שנקרא "איחוד מפלגות הימין", אבל גם כאשר מוסיפים למניין לפחות מחצית מהמנדטים האבודים של שקד ובנט, מגלים שרוב הציבור הדתי־לאומי לא מצביע לפי הכיפה שעל ראשו אלא לפי תפיסת עולם רחבה יותר. כן, הלהט הסמוטריצ'י צריך להטריד כל ליברל, וגם דרישות החרדים, אבל בסופו של דבר למרות הזעזוע המדומה מאיזו חגיגה בראש העין, שבה התקיימה הפרדה בין בנות לבנים, מתברר שלאף אחד לא דחוף להתערב בחירות הפרט שלי.
בעצם, רגע, שכחתי לגמרי מהסרטון ההוא עם קרן מור. ובכן, מעבר לתדהמה עד כמה סאטירה בת 24 שנים נותרה רלוונטית, הסיבה לכך שהסרטון הזה לא היה משודר כיום אינה קשורה לחובשי הכיפות אלא לאבירי הפוליטיקלי קורקט, לנעלבים ברשתות החברתיות, למי שתענה לכל בדיחה (מוצלחת יותר או פחות) על אודות היחסים בין המינים בנאום ארוך ומתחסד על מיזוגיניה, נאום שלהטו יגבר ביחס הפוך למצב הזוגיות בחייה. או אם לתמצת את הפסקה האחרונה למשפט אחד: זה לגיטימי לפחד מסמוטריץ', אבל בואו לא נשכח מי באמת מטיל פה צנזורה ומסרס את חופש הביטוי.
התרעות פיקוד העורף