במסגרת הוויכוח הפוליטי הקוטבי שמאפיין את ההווה, אנחנו רואים רק את מה שנוח לנו לראות, ולא מחברים בין הנקודות, אבל הכל קשור. חלק מבסיס התמיכה הפוליטי של טראמפ הוא ימין גזעני וחשוך, אנטישמי מהסוג הישן. זוהי האמת גם אם טראמפ עצמו מדבר ונוהג כאוהב ישראל מושלם. במקביל, השמאל הקיצוני, שאליו נמשכים חלק מהדמוקרטים הנאורים בארצות הברית, אינו פחות אנטישמי מהקו־קלוקס־קלאן, רק צבוע יותר. וב״ניו יורק טיימס״ תורמים הרבה יותר לאנטישמיות עם ״הקו המערכתי״ של ההטפה העיוורת המתעקשת להיקרא ביקורת לגיטימית, מאשר עם קריקטורה מזדמנת כלשהי.
אנחנו יכולים להתיידד עם שלטונות ימין לשם אינטרסים, אבל תמיד לזכור שהטרנד הזה עלול להתהפך עלינו. כפי שהיהודים הליברלים אינם חסינים מפני אנטישמיות כשהם מטיפים בלהט נגד ישראל, כך גם הימין הישראלי אינו חסין מפני אנטישמיות כשהוא מחבק את מנהיגי הימין בעולם.
התרעות פיקוד העורף