גם השנה לא אירחנו בליל הסדר. למעשה, מעולם לא עשינו אצלנו את הסדר. יותר מכך, אני אפילו יכול להבטיח בלב שלם ובביטחון מלא שלעולם לא אארח אצלי את ליל הסדר. וזוהי הבטחה של מישהו שלא יכול להבטיח כמעט שום דבר, למעט שני דברים: הראשון כאמור הוא שלעולם לא אארח את ליל הסדר, והשני הוא שלעולם לא אוציא מפי את מילת ההתפעלות והשבח ״אלוף״ כלפי שום אדם באשר הוא, בשום סיטואציה, לא משנה מה. קשה לי להסביר את הסלידה שאני חש כשאני שומע אנשים משתמשים בביטוי הזה, ועל אחת כמה וכמה כשזה מופנה אלי ואני זוכה ל"איזה אלוף אתה״ פלוס טפיחה על השכם. המערכת החיסונית שלי חלשה מכדי להתמודד עם זה.
הפעם היחידה שעשינו אצלנו בבית חגיגה הייתה ביום ההולדת של הילד. אף על פי שאמרתי לאשתי שאני לא מבין למה צריך להזמין את כל ילדי הגן אלינו הביתה פלוס מפעילה עם בלונים. ״כשאני נולדתי, אף אחד לא עמד ומחא לי כפיים״, אמרתי לה. ״היה ריק, שקט מוחלט, דממה, ואני חושב שגם היה רופא אחד שקרס במסדרון ומת כי הוא שבת רעב שבועיים ברצף - זה מה שאמא שלי סיפרה לי״.
התרעות פיקוד העורף