לפעמים, כשאני מבקר יצירת אומנות, אני מרגיש קצת לא נוח. במיוחד כי נדב התגלה כאדם נחמד ואפילו פתוח. לא יפה, היוצר השקיע מתוך אמונה שהוא עושה טוב ככל יכולתו, ואני מקלקל. כאן אני לא מקלקל דבר, הוא כבר זכה בפרס הראשון בפסטיבל ברלין 2019, וקיבל פסל יוקרתי של דב זהב, וגם ביקורות נלהבות. הוא לא צריך אותי ולא אתכם.
ככה היא כתבה: אני צפרדעונת בשלולית הצבאית. השפה שבה אני מדברת יום־יום לא מובנת לכל אחד, כי היא כוללת המון ראשי תיבות צבאיים ומושגים כמו זאב, קרמי, לו"מ (לוחמת מודיעין) שו"פים (שוטרים פלסטינים), ג"ג (גבולות גזרה) ועוד כאלה. אני אוהבת את השפה הזו. אחד הנסיכים שמדבר בה רואה אותי תמיד רק במדים, רק את הגב שלי, כי אני מול מסך מחשב, ורק שהוא עייף מדי מכדי להבחין בי. וגם אני עייפה ופרועה.
תשובת המדור: את לא צפרדעונת, את נסיכה, ואת מוקפת בנסיכים אמיתיים. סוף הסיפור עדיין לא ידוע לי, אבל כבר עכשיו את חיה בין אגדות שיספיקו לחיים שלמים
התרעות פיקוד העורף