רבבות יהודים זרמו אל הביתן הישראלי בששת ימי היריד, בהם כאלה שנאלצו לנסוע כמה ימים למוסקבה. עיניהם היו כחולמות. אנשי קג”ב הסתובבו בביתן, כביכול כדי להגן עלינו, למעשה כדי לפקח על המתרחש, אך הם לא הפחידו לא אותנו ולא את היהודים. אלה, בעזרתנו וביוזמה עצמית, “גנבו” ספרים ממדפי התצוגה ומה שלא נלקח, פוזר בידינו בדירות במוסקבה. לא החזרנו הביתה אף ספר ו”עם הספר” התגלה שם כעם הרודף תוך הסתכנות אחרי הספר להשיגו.
“ראיתי את עם ישראל דחוס בדירה צרה במוסקבה, מתחכך זה בזה, בן משמר העמק עם בן סוורדלובסק, ואיש אינו יכול לפקפק עוד שזהו עם אחד, ואיש אינו אומר צר לי המקום. ראיתי אותו קם על רגליו ושר את ‘התקווה’ בגרון מלא, בחלונות פתוחים, בלהט ובדבקות, ולפתע מתברר שלמילים ‘להיות עם חופשי בארצנו’ יש עדיין משמעות, וזו גם אינה בושה לשיר אותן בקול גדול”.
התרעות פיקוד העורף