חודשיים של כאבי גב: כך הפכנו לסמרטוטים של נותני השירות

היא נשמה עמוקות, התיישבה על הספה בסלון ותפסה את הראש. אחרי שעיכלה את גודלו של האסון התעשתה ובתסכול חונק הסבירה שהפקקים ועומסי התנועה עיכבו אותה. נסיעה שאמורה הייתה להסתיים בחצי שעה התארכה לשעה ו–40 דקות ולכן החמיצה את שיעור הכושר הקבוצתי התלת־שבועי שלה.

בתחום היופי מדובר על חיסול קליינטים בסגנון המהפכה הצרפתית. בלי מוסר ובלי מצפון ראשים עפים לשיממון. לדוגמה, ענף מריטת הגבות. פעם זה היה עניין פשוט שנהגו לבצע בבית. פינצטה וקצת אור עשו את העבודה. כיום צרכנים היסטריים מתחננים לתור אצל תולשים מקצועיים, שמכונים בעידן הנוכחי "אומנים". "פיקאסו של הפנים". פגשתי נשים רבות שלמען מריטה של שערות אצל אדם בעל שם (שלדעתי קיבע אצל חלקן לוק מעט מופתע) מוכנות לחכות בתור שבועות רבים, לדחות חגיגות ושמחות, להיעדר מאירועים משפחתיים קריטיים ולשלם סכום לא מבוטל לטובת טיפול של עשר דקות.

והנה, לפני מספר שבועות קרה הנס: הוא הודיע לי שהתפנו לו מספר רגעים עבורי. לא ישנתי כל הלילה מהתרגשות. ביטלתי חצי יום עבודה והגעתי למכון שעה מראש עטוף במיטב מלבושי הספורט שלי. השיעור החל. זה היה קשה וקשוח. הוא הרביץ פקודות בלי הפסקה: "תרביץ!", "תסתובב!", "תרים!", תוריד!", "יותר מהר!". מרוב לחץ כל הטקס הפך מהליך שאמור להכניס אותי לכושר לכזה שמטרתו ריצוי המאמן ועמידה בהוראות. זה היה כל כך קשה עד שאחרי עשר דקות נתפס לי הגב. מהפחד שאם אעצור אועף לנצח מרשימת הזהב של הזכאים לאימון המשכתי עד הסוף. סיימתי. לא אכזבתי אותו. כתוצאה מכך כאמור גבי נתפס וכבר כמה חודשים כל צעד ופעולה מלווים בקרעכץ ובכאבים איומים. חפיף. סבל הוא עניין חולף, אבל להיות זכאי לאימון זה נצחי.