לפני יותר משני עשורים הגיע לבניין אדם בשם מר ל' (השם המלא שמור במערכת) והחל לנהל את הבניין כאילו כולו הוא אחוזתו הפרטית. בשנים אלה הוא בנה תוספת דיור על הגג, הקים מחסן לצורכי עבודתו מתחת לבניין, ולצורך השיפוצים בביתו, שגדל, השמיד את הגינה - אבל אמא פחדה להתלונן.
אבל זה נודע לי, כי תמיד כשמסתירים ממני משהו, אני מגלה. "יאללה, אמא, תתארגני על עצמך, אני בא לקחת אותך להגיש תלונה במשטרה", הכרזתי.
"רוני, תבין, מר ל' לחץ. לא הייתה ברירה. אמא לחצה לעזוב ולא לראות את הבית הזה יותר. אז היא ואחותך נתנו לי אור ירוק לסגור. אין קבלות רשמיות על הוצאות, אתה צודק, אבל זה מה שיש. הוא רצה ארבעה צ'קים, אז הוא קיבל. אתה שואל אותי למה הוא קיבל כפול? אין לי תשובה מתאימה. אל תכעס".
"לשאלתך מדוע לא צוין הסכום בהסכם, שוב, לא זכרתי שלא צוין, אך זה עניין פעוט שניתן לתקנו באמצעות מכתב חדש, עם הסכום שנקבע".
ראש המועצה דוד אזולאי ממשיך להילחם בכפייה הדתית של המשרד לשירותי דת. רב המועצה נפטר לפני תשעה חודשים. אבל המועצה הדתית מחייבת את המועצה המקומית במטולה להמשיך לשלם 40% מעלות שכרו הכוללת, העומדת על 800 אלף שקל לשנה. אזולאי נדרש להפקיד כספים עבור שכרו של רב שכבר איננו, גם אין לו מחליף. המשרד לשירותי דת מאיים עליו שאם לא ישלם, הוא ידאג שתקציב המועצה לא יאושר ומשרד הפנים יפתח בהליכים.
יש רגעים קטנים של סיפוק בחיים. לא הרבה, מסתבר, אבל יש.
התרעות פיקוד העורף