אז מי אשם בתקריות הר הבית? הערבים, כמובן, שהם אלימים ורוצים אותו לעצמם, או היהודים, כמובן, שהם משיחיים ומביישים את קיומנו כאן. כך נראה הוויכוח הפבלובי חסר הפשר, אבל מה שקרה בהר הבית הוא תוצר של חוסר מדיניות. עד לרגע כתיבת שורות אלה עמדת הממשלה בעניין אינה ברורה. האירוע התנהל כאילו שקמה ההנהגה ביום ראשון בבוקר וגילתה לתדהמתה שתשעה באב נופל בדיוק באותו תאריך של חג הקורבן. שכן אחרת, למה הדבר לא טופל מבעוד מועד ולא התקבלה החלטה?
כך התנהלו הרוחות גם סביב רציחתו המזעזעת של דביר שורק. במקום להרגיש צער אמיתי, היה מי שמיהר לתייג את האירוע כ״חייל שנפל״ במקום כצעיר שנדקר באכזריות כשלא היה על מדים. באותו אופן, היה מי שמצא לנכון להפגין אחדות על ידי ביקורת על הנרצח שהעריך את כתיבתו של דויד גרוסמן השמאלן.
התרעות פיקוד העורף