"אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה", אומר הפסוק בתהילים, והמדרש מפרש אותו: "אל תבטחו באדם שאין לו תשועת אמת להושיע אתכם". זהו מדרש שמשקף היטב את המציאות ואת הקשר שבין מדינת ישראל וממשל טראמפ, שלדעת מומחים מבוסס על החברות המיוחדת שנוצרה בין ראש הממשלה נתניהו והנשיא דונלד טראמפ.
גם אחרי שטראמפ עמד בהבטחתו להעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים, וגם לאחר הטלת הסנקציות על איראן, נותרתי במחנה הספקנים בטראמפ, כשההתייחסות לכל הבטחה שלו היא בעירבון מוגבל. גם אני רואה בו מישהו לא צפוי: את זה לומדים מהיחס שלו לנשיא הצפון קוריאני ואף לאיראנים, כשמצד אחד הוא מסמן אותם כאויב מסוכן, ומנגד מתנהל מולם ברפיסות. התנהגות זו באה לידי ביטוי גם בנסיגה של טראמפ מעיראק והפקרת הכורדים, תוך התעלמות מבעלות ברית חשובות כמו סעודיה ומדינות המפרץ.
ובינתיים, בחזרה לחזית שלנו: כיצד יתמודד הימין בישראל עם פרסום תוכנית שככל הנראה תכלול מחוות לפלסטינים כפיצוי על העברת השגרירות לירושלים; שעשויה לבסס את מעמדם של הפלסטינים בירושלים באמצעות מוסדות שלטון במזרח העיר; ולהוביל לפינוי של מאחזים לא חוקיים עם ביסוס גבולות המדינה הפלסטינית על בסיס גבולות 4 ביוני 1967?
כידוע, לצורך גיבוש תוכנית המאה נפגש ג'ארד קושנר, חתנו ויועצו של טראמפ, עם רבים בעולם הערבי ובישראל, ובעיקר למד מכישלונות העבר שמנעו יישום של תוכניות דומות. העובדה שקושנר היה זה שפעל למנוע את פרסום התוכנית לפני הבחירות מחזקת את העובדה שמדובר בתוכנית בעייתית לנתניהו, שעלולה לגרום לו נזק פוליטי משמעותי. מכאן שלאחר הבחירות מצפה לממשלה שתקום משימה גדולה: התמודדות עם תוכנית לא פשוטה, בעיקר לאלה המתנגדים למדינה הפלסטינית לצד מדינת ישראל ולאלה שחולמים על הרחבת היישוב הישראלי ביהודה ושומרון. נכון שבינתיים נתניהו עשה הון פוליטי לא קטן מהיחס המיוחד שטראמפ מעניק לו, אבל כאמור, הכל בעירבון מוגבל וזמני: היחס הזה עלול להפוך לחרב פיפיות.
התרעות פיקוד העורף