"בוקר טוב מר קופמן, מדברת נטע ממשרדו של ד"ר אוקסהורן. הוא מעוניין לדבר איתך, אתה יכול לקבל את השיחה?"
שפשפתי את העיניים, כדי לחשוב מהר ולעבד את המידע. מניין אני מכיר אותו? מה יש לי עם דוקטורים על הסובאח?
"סליחה, יקירתי, איך אמרת שקוראים לך?"
"שמי נטע, מר קופמן".
"נעים מאוד, נטע, שמי רון. הדוקטור הזה, במה הוא מתמחה? אני פשוט לא זוכר שאני מכיר אותו".
"דוקטור אוקסהורן", השיבה נטע בקול נעים, "הוא פסיכיאטר, והוא מבקש לשוחח איתך. האם אתה זמין לקבל את השיחה?"
"בסדררר, אני מוכן. אני פשוט לא רגיל לגונבי דעת על הסובאח. אני חייב לדפוק סיגריה כדי לעורר את הרצפטורים במוח. אני יכול לחזור אלייך בתוך כמה דקות?"
אז גררתי את עצמי למטבח, בזמן שבאוזן הייתה לי מוזיקת מעליות מעצבנת. 50 שנה עברו מאז וודסטוק, הוא לא יכול לשנות הפסקול למשהו קצת יותר פסיכדלי ומקפיץ? כיפוש השאירה לי ליד מערבל הנינג'ה על השיש תפוז ותפוח עץ קלופים, שורש ג'ינג'ר ולימון קלוף, כדי שאכין לי את משקה האלים. אבל לפני הבריאות, הכנתי לי ג'ארה של קפה קר עם קרח, ואז נטע חזרה אליי.
"מר קופמן, דוקטור אוקסהורן ידבר איתך עכשיו. זה בסדר מבחינתך? אני יכולה להעביר את השיחה?".
הנחתי את הטלפון על השיש, גלגלתי בפה קוביות קרח רוויות קפאין, ואז שמעתי אותו.
בדקתי בסלולרי מה קורה וראיתי שהשעה כבר 12:50, אז ויתרתי על הגילוח־צחצוח, עליתי על הכפכפייאת, והיידה־ברה נוסעים לד"ר אוקסהורן.
נטע נבהלה נורא. "גבירתי, אני כבר חוזרת אלייך", היא אמרה למישהי בטלפון ויצאה אליי מהדלפק.
"עזבי, נטע, הכל בסדר, הנה קמתי. תגידי, אני לא צריך לשלם לפני?"
היא גם חזרה לעצמה, מתחה את חצאיתה וענתה: "לא, הכל טופל, זה כבר סודר עם הגברת קופמן".
"הא, וואו, איזה יופי. את יכולה לומר לי כמה היא שילמה? כי שכחתי לברר איתה בגלל לחץ זמן שלה במשרד".
היא חייכה במתיקות וענתה: "אסור לי למסור מידע כלשהו על מטופלים ובני משפחתם. אני מציעה שתשאל אותה מאוחר יותר".
נקשתי על הדלת ונכנסתי. ד"ר אוקסהורן קם לקראתי, לחץ את ידי והורה בידו על אחת משתי הכורסאות בחדר. "שב היכן שנוח לך, רון".
סקרתי במהירות את הסביבה. בניצב לקיר חנתה ספת עור קטנה. "דוקטור, אכפת לך שאני אזרק עליה? זה מתאים לי, אני ממש מרגיש את זה".
"לא, ממש לא, רון", השיב בנחת. "עברנו לקליניקה הזו לא מזמן, הספה הזו מחכה שייקחו אותה מכאן, אולי אפילו היום. אבל הכורסאות נוחות, תנסה".
וואי, איך אני מוריד מעלי את הקרצייה הזו בנימוס? מה שמחכה לכיפוש ממני, היא אפילו לא בבקרוב־של־הסרט־שהיא־תהיה־בו־כוכבת־משנה.
"תגיד, דוקטור, אכפת לך אם אצא לחצי סיגריה? אני צריך פחות משתי דקות. אני מיומן".
"אני מבקש שתתאפק, רון. סיגריה היא לא פתרון, היא רק אמצעי. שאלתי אותך על הציוץ, תענה לי, בבקשה".
המשכנו לקשקש קצת על הגיל, על נישואים וילדים, ואז הוא שאל אם ארצה להיפגש איתו שוב.
"נו, קוף, איך היה אצל הפסיכי? לא משנה, כי אין לי זמן, אני בדרך לדיון בצו מניעה. תקשיב, אלכס מחכה לך, אתה הולך להיפגש איתו מחר לכל המאוחר. שמעת אותי? אני לא כיפוש, אני דאפ. יאללה ביי, עדכן אותי".
"רגע, רגע מה נסגר איתך? כיפוש עדכנה אותך? אני לא מאמין".
חזרתי לקלפטון ונסעתי לקאנטרי. לבשתי בגד ים, זינקתי למים וצללתי אורך שלם של בריכה. אתה עדיין בסדר, אמרתי לעצמי. אל תיקח שבויים, כי עלות ההחזקה שלהם יקרה מדי - בטח לבריאות.
התרעות פיקוד העורף