רחוב ורדימון 30, נתיבות. בקצה הרחוב משפחה חרדית, ובבית הסמוך אליהם חילונים ודתיים, מזרחים ואשכנזים. עם השנים הצטרפו גם העולים מאתיופיה וברית המועצות. גדלתי בשכונה חמה שבה הבית והמקרר היו פתוחים לכולם. תקופה שבה במקום הודעות וואטסאפ קוליות, השכנות היו מבקשות בצעקה מהמרפסת, אחת מהשנייה, ביצים וחלב. היום קוראים לזה כלכלה שיתופית, אבל מסתבר שעוד לפני שעלו על זה בהייטק, זה התחיל הרבה קודם, ב”מקרר השיתופי”בשכונה שלנו.
הפעם לא נוכל להסתפק בפריסת מפה לבנה וצחה על שולחן החג ולצפות שהיא תכסה את כל הכתמים הקשים שצברנו בשנה שחלפה. הפעם נזדקק להרבה יותר מאמץ כדי לאחות את הקרעים, הפעם נזדקק למנהיגות אמיצה שתכה על חטא ולא תסתפק במס שפתיים. הפעם נזדקק לתפילה אמיתית משותפת של כולנו: ”לְמַעַן, אַחַי וְרֵעָי, אֲדַבְּרָה־נָּא שָׁלוֹם בָּךְ"...(תהילים, קכב, ח)