בקושי רב נשכבתי במיטה בחזרה. "חי על בטריות, ילד. מה אתה עושה פה"?
עד כאן רות? הבנתם חבר'ה? כל מה שציינתי כאן זה סלט של בלגן. אני חייב להדגיש שעד 2006 ידעתי לבלות טוב עם גבולות גזרה ברורים בכל: חומרים, שתייה ומכונות בקזינו. אף פעם לא הייתי על השולחנות, כי הייתי במודעות עצמית שאין לי כסף לזה. אבל כשנדפקת לך האישיות של הגבר־גבר ואתה לא יודע להתארגן על החרדות, חומרים משפרי תחושה הם אסון, אני אומר לכם. אתם לא חייבים להאמין לי, אבל כדאי. קיבלתם את העצה חינם.
סיפרתי לה על ההיכרות רבת השנים בינינו, על זה שדני מחזיק בשלושה דוקטורטים שונים, על החגורה השחורה שלו בקראטה ועל חוויות שעברנו.
"אני מבקשת שלא תתעסק בבעיות שלו", אמרה כיפוש, "תדאג לעצמך. מה שחשוב זה אתה, שתצא מכאן".
אז אמרתי לו שכן. שאתנהג יפה, ובלסתי את הפיתה. הוא הכין לי קפה שחור, ואז אמר את משפט הקסם: "אתה יודע איך אני מזהה משתמש מכורררר"?
גם שאר החברים נכנסו לסבב. רוברט אסף אותי פעם, סמך עליי שאכוון אותו, והפניתי אותו לכיוון צומת תפוח. כאשר ראה את השלט לשכם, הוא נבהל קצת. "שמע, יא בנזונה, אתה באמת חולה נפש, צריך לסגור אותך בכלוב לשנה. זהו, אני מחזיר אותך לאלכס, כי נמאסת עליי".
תודה גם לכם ילדים שהקשבתם לי בדממה, 70 דקות. זה לא ברור מאליו. שנה טובה וחתימה טובה.
(קטעים מהרצאה תחת השם "נקי, רק להיום", בפני תלמידי בית ספר תיכון, כיתות י"א־י"ב, שהתקיימה השבוע).
התרעות פיקוד העורף