ליקום יש דרך מוזרה לשלוח אליי קריצות, ולא תמיד יש לי דרך להחזיר לו. אני לא אדם שעובד לפי לוח השנה העברי, ולכן זה היה משונה בעיניי שלפני כמה שבועות מישהו כתב לי שהגיע חודש אלול, ולכן אני מחויב לסלוח לו. חודש לפני זה (כנראה באב) הוא ניסה להונות אותי באותות ובמופתים, במיילים פיקטיביים ובדרכי עורמה כאלו ואחרות, אך בבוא אלול אלינו הייתי מצווה, לשיטתו, לסלוח ולשכוח הכל. לא ניסיתי, לא הצלחתי ולא סלחתי.
אני מודה שלא הייתה לי הרגשה של משהו חדש שמתחיל בראש השנה. כלום. לא תקוות, לא רצונות, לא איחולים לאף אחד. הציפייה שנתזמן רגשות לפי תאריכים בלוח השנה תמיד נראתה לי מלאכותית. יתרה מזאת, אף מחקר לא הוכיח קשר ישיר בין איחולים לתוצאות. אני לא מאמין שהשנה שחלפה הייתה טובה יותר למי שקיבל איחולים רבים ומוצלחים יותר בפתח השנה שעברה. ולכן כל ה"שנה טובה" שאנשים אומרים זה לזה מיותר בעיניי. וכשמישהו בכל זאת מברך, אני מניד ראש, וגם את זה אני עושה במינימום מאמץ אפשרי.
אני כן מאמין בדברים שחילונים מאמינים בהם. למשל בחופש, בשוויון ובכל מיני ערכים שכתובים בספרים הלא מתורגמים של יובל נח הררי. אולי בגרסה הרוסית הם מתחלפים בערכים אחרים כמו אמונה במנהיג אחד חזק ובמגוון נקניקים גדול ככל האפשר.
בעיניי הכל אותו דבר. אנשים מסגלים לעצמם מערכות של סדר, ומשוכנעים שאם משהו בחוקיות הזאת ישתבש, השמיים ייפלו עליהם. כאילו שבאמת בחיים דבר מוביל לדבר. שמי שמעשן ימות ומי שעושה כושר וטורף גוג'י ברי יישאר פה עוד עשרות שנים. ושיש כמה תאריכים בלוח השנה שצריכים לאחד את כולנו סביב רגשות משותפים מדומיינים כמו עצב, שמחה, צער, אחדות ופטריוטיות. ואם כולנו נעשה את כל הטקסים המקובלים בתאריכים הנקובים, תהיה לנו שנה טובה ויהיה צום קל וגמר חתימה טובה, וה' ימחל לנו ויקבל את בקשתנו. אמן.
התרעות פיקוד העורף