אם יש הסכמה שראוי להשעות חבר סגל שמקדם תיאוריות קונספירציה, או לפחות לנזוף בו, האם לא ראוי להציב גבולות ברורים יותר גם להתבטאויות מוגזמות אחרות? הרי חברי סגל מתבטאים מדי יום באופן פוגעני כלפי חיילי צה״ל ונציגי ציבור, מקדמים חרמות על המדינה ועל המוסד שבו הם עובדים, ואיש אינו מזמן אותם לוועדות משמעת. להפך, בקליקות מסוימות הם נחשבים ״אמיצים״, וחלקם אפילו הופכים לחברי כנסת. הקריירה שלהם לא נפגעת.
כנראה זאת בדיוק הבעיה בעת הזאת. העקרונות שלנו לא ברורים, ועשיית איפה ואיפה היא לחם חוקנו. כשלוקחים ממישהו טלפון לצורך חקירה, למשל, לא בהכרח נזדעזע. האם זה בסדר? האם זה לא בסדר? הרי מדובר בנוהל די רגיל של המשטרה. אבל אותו מעשה עשוי לגרום לנו להגיד ״מגיע לו״ ולהמשיך הלאה בשגרת יומנו, או להתקומם בלהט נגד המשטר האפל שבו אנחנו חיים. תלוי פשוט למי זה קורה.
יותר מכל האירוע הזה משקף את מה שקורה לנו כחברה. נכון שעבודת הרב מוערכת מקיר לקיר, אך אם הוא מגייס לטובתה כסף מהציבור הרחב, למה האירוע צריך להתנהל על פי אמונתו ולא על פי אמונת הקהל? כדי שהעבודה שלו תתאפשר, מישהו צריך לוותר על עקרונותיו ולהחליט מה יותר חשוב ממה.
הבלוק שהליכוד מתעקש להישאר בו עם המפלגות החרדיות מתפרש כסירוב להתמודד עם הכפייה הדתית ורק מגדיל את התסכול. בליכוד כנראה מסרבים לראות את הזעם החילוני על תקציבי התמיכה הלא שוויוניים למגזר החרדי ועל חוקים כדוגמת חוק הגיוס והמרכולים. עקרונות הם חשובים, אבל כדי להצליח לחיות יחד אנחנו אמורים להתגמש מדי פעם בגלל סדרי עדיפויות אחרים. גם בליכוד, גם בציבור החילוני. לולא הכפייה המתמשכת - כנראה היה קל יותר לוותר במקרה הזה על עקרונות השוויון, לפנים משורת הדין, בגלל האיש ובגלל המטרה.
למרות הכל נמשכת ההתגוששות מי ימצמץ ראשון ואין לנו ממשלה. מהו העיקרון החשוב כל כך שעבורו שווה לכאורה להקריב את כל הדברים הללו ולחכות לרגע האחרון? בסוף, מרוב עקרונות המדינה חשובה פחות מהשלטון.
התרעות פיקוד העורף