בעיית הגירעון הוצפה השבוע גם על ידי מנהל רשות המסים ערן יעקב ("הגירעון המבני גבוה באופן חריג") וסגן שר האוצר איציק כהן ("לישראל כלכלה של עולם ראשון ומערכת פוליטית של עולם שלישי"). אלא שהשיא היה בישיבת ועדת הכספים. מספר חברי כנסת (בעיקר מסיעת כחול לבן), ביניהם אורית פרקש הכהן, מיקי לוי, צביקה האוזר ואורלי פרומן, ביקשו מיו"ר הוועדה משה גפני לדון בבעיה. גפני, שקיבל מכחלון את הסכמתו לדיון, הפציר בחברי הכנסת: "אל תעשו לי את הדבר הזה. אני לא אופוזיציה. אני יו"ר אחת הוועדות שעובדות, ואני נעתר לבקשות כל החברים. אני עושה דיונים עבור כולם. צריך לקחת את הדיונים כפתרונות למצב בו אנחנו היום, לא כאופוזיציה וקואליציה".
התחנונים לא עזרו. הח"כים, בסיועו הפעיל של ראש אגף התקציבים באוצר שאול מרידור, הפכו את הדיון לפוליטי. באב"ד, מאובזר בדרגת סא"ל, התייצב באולם הוועדה כדי להזכיר לכולם שהוא מנכ"ל משרד האוצר ושלא ינסו למכור לוקשים. הקפצתו של מנכ"ל האוצר לא הייתה מקרית. עמדותיו האופוזיציוניות של מרידור בנוגע לבעיית הגירעון ידועות זה מכבר, ויש הטוענים שהן מונעות גם משיקולים פוליטיים (אף שצריך לתת לו את הקרדיט על כך שעמדותיו ענייניות). ערב הבחירות הקודמות הוא נפגש עם בני גנץ והציף את חומרת בעיית הגירעון. עמדתו זו אינה זרה גם לאביגדור ליברמן.
לפני הגעתו לישיבת הוועדה הכין מרידור מצגת עם 35 שקפים, שלא תואמה מראש עם באב"ד. אחרי מספר שקפים נמאס לח"כים, שביקשו להגיע ללב העניין. מרידור: "הגירעון נובע מבעיה מבנית, לא בעיה שתחלוף. עוד לפני מימוש הסכמים קואליציוניים והסכם הנכים, ועוד נצטרך לסגור פער של עד 30 מיליארד שקל. ברגע שתהיה ממשלה, אנחנו מכינים מניפה מאוד רחבה של צעדים שנציע לממשלה החדשה. יש תהליך שקרה באוצר. התחזית לא הייתה שמרנית, היא הייתה נכונה לשעתה, ובכל זאת יש מציאות שאנחנו חוזים. המציאות פחות טובה ממה שחזינו. נקודה. אנחנו הראשונים שאמרנו שהולך להיות גירעון".
מנכ"ל האוצר, שהופתע מהנתון על גובה הגירעון העדכני, ניסה להרגיע: "אנחנו לא בקטסטרופה ולא במשבר כלכלי. אף אחד לא חזה שנהיה במערכות בחירות רצופות. בשנים קודמות, כשסגרנו עם עודפים של 10 מיליארד שקל, אף אחד לא אמר שהמשק מדהים".
כל זה לא הפריע לחברי הכנסת של כחול לבן לתקוף ולגייס את טיוטת דוח מבקר המדינה בנושא הגירעון (הדוח עצמו לא פורסם עדיין). התעלתה על עצמה פרקש הכהן, כשבעיצומו של הדיון צייצה בטוויטר: "במהלך הדיון על הגירעון מנכ"ל האוצר, בנאום חוצב להבות, דיבר עד כמה המצב טוב והגירעון הוא אירוע לא משמעותי. הוא בקמפיין בחירות. נמתין להצגת ראש אגף התקציבים של התמונה בשלמותה בלי ספינים".
סביר להניח שבימים כתיקונם הדיון היה תופס כותרות, כולל הדברים שנאמרו במהלכו. אלא שיום לאחר מכן פורסם דבר החיסול הממוקד של בכיר הג'יהאד, ובעקבותיו ירי הטילים על ישראל. אם נתניהו רצה להוכיח מהם "החיים עצמם", הוא הצליח מעל המשוער.
סדר היום, שבוע לפני סיום פרק הזמן שניתן לגנץ להרכבת ממשלה, חזר לפתע לעניינים ביטחוניים ולענייני מס רכוש. העניין הכלכלי העיקרי שהעסיק אותנו השבוע היה בולמוס הקניות ברשת ואיך הצליחה "עליבאבא" לשאוב מכיסי הצרכנים ביום הרווקים הסיני 38 מיליארד דולר ביום אחד.
ניתוח של התאחדות התעשיינים הראה שהנזק לחברות התעשייה בדרום ובמרכז נאמד ביום הלחימה הראשון ב־275 מיליון שקל. החישוב מוכיח ש־85% מהמועסקים בהן נעדרו מעבודתם בדרום ו־65% באזור המרכז. החברות בגוש דן ספגו נזקי פגיעות וכן פגיעה במוניטין אך לא יפוצו בשל כך.
אלא שעם כל ההבנה למפעלי התעשייה, הבעיה הכאובה נוגעת למאות אלפי העובדים שנאלצו להישאר בבית בשל ההנחיות, שהתירו לפתוח רק את מקומות העבודה החיוניים (כמו הבורסה). כרגע לא ברור אם את מחיר ההיעדרות ישלם המעביד או העובד. מכיוון שפיקוד העורף, שהוא הזרוע הארוכה של המדינה, אחראי להנחיה, טבעי שהמדינה תפצה. רשות המסים המפעילה את קרן מס רכוש מיהרה להתנער מכך: "רק עסקים בטווח של עד 40 ק"מ מהרצועה יהיו רשאים להגיש תביעה להחזר השכר לעובדים". ברשות הדגישו ש"התקנות הקיימות לא נותנות מענה לפיצוי בעלי העסקים שמעבר לטווח ה־40 ק"מ, והנושא ייבחן על ידי הממשלה".
אם יוחלט לפצות, השאלה היא מניין יגיע הכסף כשתקציב המדינה סובל מגירעון של 50 מיליארד שקל. האם ממשלת מעבר בכלל רשאית לפצות? על כל אלה אין עדיין תשובה, וגם שר האוצר כחלון לא יכול היה לענות.
למסעדנים ולבעלי אולמות האירועים ביישובי העוטף היה מזל גדול. ועדת הכספים דנה עוד לפני אירועי השבוע בצורך לפצותם (חקלאים ובעלי עסקים מתחום תיירות כן מפוצים). לחצים גדולים לפיצוי הופעלו על ידי נשיא להב רועי כהן. הוא הציג דרך סיפורים מהשטח את קשיי המסעדנים. באוצר לא התרשמו וטענו שלא ניתן להצדיק את הפיצוי באופן משפטי. אגב, עלות הפיצוי ערב סבב הלחימה הקודם הסתכמה ב־1.5 מיליון שקל בלבד, כסף קטן לקופת מס הרכוש המלאה בזכות ימי השפע התקציביים.
בעקבות הסחבת איים יו"ר הוועדה גפני לקדם חקיקה. האיום עשה את שלו, ורשות המסים ומשרדי הכלכלה והאוצר חזרו בהם והסכימו לפצות על פי חישוב מחזור ההכנסה החודשי, בתנאי שהלחימה תימשך יותר מ־48 שעות.
סיפור המסעדנים הוא הצלחה נקודתית בבעיה הרבה יותר מורכבת, הכרוכה בהוצאה שעלולה להגיע למיליארדי שקלים. זה סיפור שחוזר על עצמו בכל סבב לחימה, פעם מהדרום ופעם מהצפון. לא ברור מדוע הפיצויים מוגבלים לטווח של 40 ק"מ. האם תושבי אשדוד חסינים יותר מתושבי אשקלון? האם תושבי יבנה פגיעים פחות מתושבי שדרות? כחלון לא יוכל לעשות הרבה בקדנציה הנוכחית. מכיוון שסבב המלחמה השבוע אינו הראשון ואינו האחרון, יש לקוות שאחד הצעדים הראשונים שתיזום הממשלה החדשה, עוד לפני מיגור שלטון חמאס, יהיה רענון תקנות מס רכוש וקביעת קריטריונים חדשים לפיצוי.
מדד המחירים לאוקטובר, שיתפרסם היום בצהריים, יעלה או יירד, אבל זה לא משנה. תחזיות האנליסטים לגבי גובהו אינן מורידות או מוסיפות. ערב פרסום המדד מסתכמת האינפלציה מתחילת 2019 ב־0.9%. ב־12 החודשים האחרונים הסתכמה ב־0.7% בלבד.
זו השנה החמישית ברציפות שבה יעד האינפלציה הממשלתי (העומד על 1%־3%) מפספס את המטרה. מחירי הדיור השלימו ב־12 החודשים האחרונים עלייה של 1%. גם מחירי השכירות ממשיכים במסעם צפונה, ומתחילת 2019 עלו בכ־2.5%.
נתוני המדד ומשתנים נוספים על המצב במשק יוצגו לוועדה המוניטרית של בנק ישראל בבואה לגזור את החלטת הריבית, שתהיה האחרונה ל־2019. זה יקרה בדיוק בעוד עשרה ימים, ב־25 בנובמבר, וההתלבטות עד אז לא פשוטה. בהחלטת הריבית האחרונה דומה היה שזו שאלה של זמן בלבד עד שהריבית תרד מרמתה הנוכחית (0.25%) ל־0.1%, ובהמשך לטריטוריה השלילית.
הנגיד פרופ' אמיר ירון חשף שההחלטה האחרונה להשאיר את הריבית על כנה התקבלה לאחר התלבטות לא פשוטה. שניים מחברי הוועדה המליצו להוריד, אך שלושה ובהם הנגיד התנגדו. מאז הצטברו נתונים נוספים המצדיקים את הורדת הריבית. הריבית בארה"ב ירדה. השקל המשיך להתחזק לעומת הדולר ובמיוחד לעומת היורו.
בנק ישראל חשף השבוע שיתרות המטבע הסתכמו באוקטובר ב־121 מיליארד דולר, וחצו את קו ה־120 מיליארד דולר. פעם חשבו ששם תיעצרנה רכישות המטבע. בפועל התברר שהבנק המרכזי הצטייד בחודש האחרון (בלי לדווח בזמן אמת) ביותר מ־300 מיליון דולר נוספים כדי למתן את היחלשות המט"ח. זה הועיל לזמן מוגבל, עד שהדולר חזר להיחלש. הדולר הנחלש (למרות האירועים הביטחוניים השבוע) ורווחיות היצוא משפיעים על נכונות הנגיד לשלוף את ארנק הקניות. אלא שבשלב זה בבנק ישראל לא מתרגשים מקינות התעשיינים ומגייסים כהוכחה את הגידול בייצוא השירותים.
כלי אפקטיבי במיוחד שנותר בידי הנגיד לחיזוק הדולר ולעידוד המשק הוא הפחתת הריבית. בתחילת אוקטובר סברו רוב האנליסטים שהריבית תופחת. היום כבר נשמעות זמירות חדשות. כלכלני בנק הפועלים כתבו בסקירתם השבועית: "בנק ישראל רכש באוקטובר מט"ח בהיקף 314 מיליון דולר, מהלך המצביע על אי־שביעות רצון מהרמה הנמוכה של שער החליפין האפקטיבי של השקל. במהלך 2020 הלחץ לייסוף השקל עשוי לגבור, ואנו מעריכים שבנק ישראל יחזור לרכוש מט"ח בקצב מואץ. בהחלטת הריבית האחרונה העדיפו מרבית חברי הוועדה שלא להשתמש בשלב זה בכלי הריבית. ככל שלחצי הייסוף יימשכו, יגבר הלחץ להפחית את הריבית".
בבנק הפועלים אומרים אם כך את הכל חוץ מהאמירה המפורשת, שהריבית תרד בסוף החודש. לדעתי, הריבית תרד הפעם. ככל שהוועדה המוניטרית תשהה את ההחלטה, התחזקות השקל תלך ותגבר, ואז ההפחתה הנדרשת תהיה משמעותית הרבה יותר. ועדיין, כדי להוריד את הריבית נדרש כנראה פרופ' ירון לחצות איזה סף פסיכולוגי שיאפשר לו לחזור מעמדותיו שניתנו לפני מספר חודשים בלבד, שלפיהן הריבית צפויה לעלות. זה בכלל לא פשוט.
התרעות פיקוד העורף