כשהקורבן חש (סוף־סוף!) שמשהו לא בסדר, ומנסה לפרום מעליו את הרשת, אז המתחזה מתקשח ומשתמש במניפולציות רגשיות שלקוחות מטלנובלות טורקיות כדי לגרום לצד השני להבין שזה ממש לא הזמן להתנתק (עכשיו אתה זונח אותי? דווקא כשעברתי לשלב 4 בסרטן? עכשיו אתה עושה לי את זה, דווקא כשאמי הסיעודית נפטרה? כעת אתה נוטש אותי, בזמן כשבני התאבד בתלייה יחד עם דודתי האהובה חפציבה, שדאגה לי לכל מחסור? אני לבד בעולם. דבר איתי. דבר איתי. אתה קורא את ההודעות?)
אני יכול להגיד בצורה חדה וברורה - לי זה לא יקרה. כשמישהו מספר לי סיפור, אני קודם כל לא מאמין. אם מבקשים ממני 300 שקל, אני אומר שאין לי מזומן. כשאני רואה מסמך, אני חושד שהוא מזויף. כשאני שומע סיפורי גבורה, אני תמיד מפקפק. אז נכון, זה גורם לי לחיי בדידות וחוסר אמון בכל בני האדם, אבל עליי לא יעבדו. ואם כן - למה שאספר על זה בטלוויזיה?
התרעות פיקוד העורף