הקריאות ל"סיפוחונצ'יק" לפני הבחירות הן אחת התופעות ההזויות שהיו כאן אי פעם. מרוב תעמולה שטחית שמילאה את האוויר, כנראה נשטף גם מוחם של חלק מהעיתונאים, והם פשוט הפסיקו להסתכל סביבם. אחרת קשה להבין מדוע המילה "סיפוח" גורמת לאנשים מהמיינסטרים לרייר כמו מזה רעב שלחמנייה טרייה וריחנית מונחת לפניו.
מרגע פרסום תוכנית המאה הוא הילד עם האצבע בסכר שהפך למבוגר האחראי. הוא לא ייתן לשלוש שנות עבודה מאומצת לרדת לטמיון. כמו כל אדם סביר, גם הוא יודע שכל "סיפוחונצ'יק", ועוד על ידי ממשלת מעבר ללא מנדט, יביא לכאוס ויחריב את עמלו.
מדוע בכלל התחלנו להתעניין בנושא? לכולנו ברור מדוע במועצת יש"ע התארגנו ל"צעדת ריבונות": הם מייצגים את המתנחלים האידיאולוגים, שזו תמיד הייתה משנתם. אבל המיינסטרים הימני מעולם לא היה שם. הבעיה היא שאין כרגע מי שיסביר למיינסטרים בימין שדיל המאה הוא עסקה שלמה עם צדדים רבים. "אני בעד החלק של הסיפוח והריבונות", מתלהבים חלק מהמורעלים.
אבל זה בדיוק מה שקרה לתועמלנים הפוליטיים בשנים האחרונות. מה שהתחיל מהכמיהה להלהיט את בסיס הבוחרים כדי שיתמכו, הפך למלכודת. כדי למנוע הצבעה למפלגות מימין לליכוד, מכרו להם שהליכוד תעשה בדיוק את מה שיעשו המפלגות מימין לה, ולכן אין טעם להצביע להן.
הבעיה היא שמנהיגינו שכחו שמעבר לצורך להישאר בשלטון, יש להם גם השפעה על הציבור. עם הזמן מצטברות ההצהרות, והם יוצרים תודעה. עברו השנים ואיתן התרבו מערכות הבחירות, ואלה שעדיין מאמינים לשלטון, השתכנעו מהתעמולה.
בהנהגה מבינים את ההשלכות ההרסניות של המעשים הנמהרים החד־צדדיים, אבל בתעמולה הרדודה טוענים שאין מחיר ל"סיפוחונצ'יק" לפני הבחירות. עכשיו הגיעה העת להוכיח את הבלתי אפשרי, ולהראות שמה שנאמר במשך שנים לא היה תחמנות פוליטית. מה עושים עם הצרה הזאת?
ההלהטה הסיסטמטית יצרה ציפיות לא ריאליות. אף אחד לא התכוון לממש אותן, רק לעודד הצבעה עבורו. הבעיה היא שיותר מדי מצביעים האמינו. עכשיו הם לא יצביעו אם לא ייעשה מעשה, שאם חלילה ייעשה יעמיד אותם בסכנה נוראה. האם יאמרו להם את האמת סוף־סוף או שימציאו בלוף נוסף ש"יסביר" מדוע אין שום דרך ל"סיפוחונצ'יק" עכשיו?
התרעות פיקוד העורף