החיים בזבל 

ב־2017 התפרסמה במגזין הקולנוע הבריטי "Sight & Sound" כתבה על מרטין סקורסזה, שניצלה את ההזדמנות לשאול "איפה הם עכשיו?". היה ברור שהמגזין תוהה (רטורית כמובן) מה עלה בגורל הקולנוענים בני זמנו של סקורסזה, שזו תמיד עילה ראויה לשוב ולספר כיצד השמידו בוגרי הפקולטות לקולנוע ב־USC ,UCLA ו־NYU את הוליווד הישנה והמושחתת והעמידו הוליווד חדשה ומושחתת תחתיה.

הממצאים לא היו מרעישים או חדשים: וויליאם פריידקין ופול שריידר עובדים לעתים רחוקות בלבד; רוברט טאון נמוג לגמלאות; ג'ון מיליוס חולה; פרנסיס קופולה עושה יין; סקורסזה, טרנס מאליק וסטיבן ספילברג עדיין מביימים ומפיקים; רוברט אלטמן, האל אשבי, מייקל צ'ימינו, דניס הופר ובוב רפלסון "הלכו לעולמם". בשל האנינות הבריטית לא נעים היה לציין שג'ורג' לוקאס, מי שעבר לצדו האפל של הכוח, יושב על הררי זהב בחוות סקייווקר, עטוף בשמיכת הטלאים שתפר מהרווחים שהכניסה לו מכירת מפעלות "מלחמת הכוכבים" לדיסני.

***

במובנים רבים אין ב"רסיסי חיים" גבר אחד שאינו חלאה. אלטון הוא פושע נמלט וניאנדרתל קולני, הבוגד באשתו סטוני אם בנו הפעוט. סוכני ה־FBI הלוכדים אותו במהלך יום עבודה אלימים שלא לצורך ומכים את בובי שבא לעזרתו. ספייסר, המטפל האישי של פאפא דופי מוכה השבץ, הוא ימאי לשעבר המרים משקולות, מעסה במסירות את טיטה דופי, אחותו הגמלונית והבודדה של בובי וחונק את בובי כאשר האחרון מנסה לחלץ אותה מידיו. האח קרל, שצווארו כרוך בחגורה אורתופדית, הוא נאד נפוח מפריח רפליקות שחוקות ואחד משחקני הפינג פונג הגרועים בהיסטוריה של הספורט. האב האילם נראה מרשים בסגנון המיתולוגי של משוררים אמריקאים גדולים, בשיער וזקן שיבה ובמבט אטום שאינו מסגיר דבר. ניקולסון, שגם בחיים אינו הגבר הנחמד ביותר במדרכת הכוכבים בהוליווד, מתחבא מאחורי המושג החדש אנטי־גיבור, שבחסותו מותר לו לעשות כל מה שעולה בדעתו ועדיין הקהל יצקצק מעונג ומתוך חיבה גדולה.