ומצד שני, נסו למצוא מתאם בין הקצאות לחרדים לבין זהות הממשלה ותגלו שלא קל. ישראל הליברלית־חילונית מאפשרת השתוללות תקציבית של המגזר החרדי לא פחות מישראל השמרנית־מסורתית. ולמעשה, כפי שמעשיו של נתניהו עצמו מוכיחים, מה שקובע את ההתנהלות התקציבית הוא הצורך הפוליטי המיידי. כשר אוצר בשנות האלפיים הוא לא היסס לקצץ ולגזור. כראש ממשלה בעשור שאחרי הוא היה נדיב ומפרגן. לא האידיאולוגיה השתנתה - הצרכים של נתניהו השתנו.
השבוע עשינו שימוש במידע ובנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ועדת הבחירות המרכזית, דאטה ישראל של המכון לדמוקרטיה, סקרי כלי התקשורת ("מעריב", "ידיעות אחרונות", "ישראל היום", "גלובס", "הארץ", וואלה, "מקור ראשון", ערוצים 11, 12, 13), הבלוגים "בטל בשישים" ודעת מיעוט, מכון הסקרים פיו, ריל קליר פוליטיקס, סקר סיינה בניו יורק.
התרעות פיקוד העורף