אולמות האירועים נפתחו בתחילת השבוע לחתונות ושמחות משפחתיות של עד 250 איש. קשה למצוא תשובה הגיונית לשאלה מדוע מותר לשמוע "קול ששון וקול שמחה" באולמות שמחות, ולא קונצרט בפילהרמונית. חגיגות בר מצווה כן, תיאטראות לא. האם הנגיף מסוגל להבחין בין משתתפי חתונה לבאי הפילהרמונית בג'ינס? מחאת עובדי תעשיית התרבות השבוע מול משרד האוצר הייתה בהחלט במקומה - והצליחה. סוכם כי המופעים ייפתחו ל־250־500 משתתפים, אך תחת מגבלות.
ראש הממשלה היה כתמיד הראשון לזהות, כשעוד קודם לכן הוא הצטרף לבעלי השמחות כדי לגזור קופון פוליטי נוסף. עם פתיחת האולמות צייץ בטוויטר: "מזל טוב לכל הזוגות הנישאים בימים אלה בהתאם לכל ההנחיות. הנה מסר חשוב ממני אליכם: אני מבקש שתשלחו לי תמונה איך אתם שומרים על הכללים של 250 איש עם מסיכות. תייגו אותי באינסטגרם, ואני מבטיח לשלוח, לחלק מכם לפחות, ברכה אישית. מזל טוב". כך מצייץ רק מי שנערך בכל רגע נתון להקדמת הבחירות. נתניהו הזכיר לי את דודו טופז, שנהג להרעיף מתנות במסגרת חגיגות הרייטינג של "הראשון בבידור".
השבוע ניצל נתניהו את ביקור ראש ממשלת יוון כדי לבשר על חזרת הטיסות ליוון ולקפריסין ב־1 באוגוסט, "אם המספרים יאפשרו את זה". הבשורה המפתיעה הגיעה בדיוק בשבוע שבו גבר החשש מהתפרצות מחודשת של הנגיף. איזה ישראלי יעז לטוס לחופשת בטן־גב אם בשובו יחויב לשבועיים בידוד? איך אפשר להצהיר על "פתיחת השמיים", כשבאותו שבוע שרת התחבורה מירי רגב, בגיבוי שר האוצר ישראל כ"ץ, מסדרת לעובדי רשות שדות התעופה הארכת חל"ת בחודשיים וחצי - עד אמצע ספטמבר?
יעילות הטיפול של רגב בעובדי רשות שדות התעופה אינה מקרית. הם בעלי עמדות כוח במרכז הליכוד, ובבוא העת הם יגמלו לה על כך. יוסי פתאל, מנכ"ל לשכת התיירות, פנה לנתניהו בתקווה לקבל פינוק דומה לעובדי הענף הקורס, אבל הסיכוי לכך אפסי.
בעוד רגב מרעיפה על עובדי הרשות את ההטבה, היא ממשיכה לתקוע את הציבור ללא רכבת. הסאגה נמשכת כבר יותר מחודש. במקור הרכבת הייתה אמורה לעלות על הפסים ב־17 במאי, לאחר מכן נדחה היעד ל־1 ביוני ומאוחר יותר ל־14 ביוני. שלשום סוכם בקבינט הקורונה על חזרת הרכבת לפעילות החל מיום שני הקרוב, תחת סדרת מגבלות חסרות תקדים.
נכון להיום הרכבת עדיין לא עלתה על הפסים, בשעה שהאוטובוסים המלאים ממשיכים להוות חממה פוטנציאלית להתפשטות הווירוס. גם נהגי ההסעות הפרטיות מחו שלשום על התעלמותה של רגב מהם. אז מדוע אוטובוסים כן, והסעות פרטיות ורכבות לא? פשוט מאוד - אף אחד לא סופר את מאות אלפי הנוסעים, ובהם חיילים השבים לבסיסיהם בימי ראשון.
גם משבר החזרה ללימודים שהתנהל מול ארגוני המורים הוא דוגמה לחלטורה שהתנהלה בחוסר שקיפות, תוך שהאוצר ומשרד החינוך מנחיתים הוראות ללא תיאום. שר החינוך יואב גלנט, שחושב שהוא עדיין אלוף בצה"ל, דורש מהמורים לדחות את היציאה לחופש הגדול בתחילת השבוע הבא, והאוצר מאיים בקיצוץ שכרם אם יסרבו להוסיף תשעה ימי לימודים על חשבון החופש הגדול.
גם מאבק היוקרה בין כ"ץ לח"כ מיקי זוהר בנוגע ל"חוק מקס" (הרחבה מיד) מתנהל על גבו של הציבור. בשיא המאבק איים זוהר שלא להביא לאישור הכנסת את החוק לתשלום מענקי תעסוקה. נתניהו התערב, והכל הסתדר.
מדיניות האיפה ואיפה מתסכלת, פוגעת באמון הציבור ומקשה על ההתמודדות עם המשבר הכלכלי. נתניהו, מתברר, מסונוור מהסקרים המעניקים לליכוד 40 מנדטים אם יוקדמו הבחירות. הוא כבר היה בסרט הזה שלוש פעמים, אבל הפעם הוא בטוח בניצחונו.
נשיא איגוד לשכות המסחר אוריאל לין פגש השבוע את שר הכלכלה והתעשייה עמיר פרץ, כשבידיו חופן של המלצות לחילוץ המשק מהמיתון ולהחזרת הצרכנים לעולם הקניות. הוא הסתייע במצגת שהוכנה על ידי כלכלני איגוד לשכות המסחר. לפי תחזיות ה־OECD, שנת 2020 תסתיים בצמיחה שלילית של 6% בגלל מאות אלפי המובטלים והחששות לעתיד.
בניגוד לעמיתו מהתעשיינים, ד"ר רון תומר, שנפגש עם שר האוצר וקיבל ממנו בעיקר הבטחות, לין עדיין לא זכה לפגישה עם כ"ץ. נשיא איגוד לשכות המסחר לא מתנגד לתוכנית החלוקה התקציבית, הכוללת הזרמת עשרות מיליארדי שקלים למגזר העסקי. עם זאת, להערכתו, לא זה מה שיחזיר 960 אלף מבקשי עבודה למעגל התעסוקה.
כדי שזה יקרה, חייבים לעודד את הצריכה הפרטית. במקום לחלק לאזרחים דגי דקק, ממליץ לין להפיץ תמריצים שיחזירו את הישראלים לדוכנים. הצריכה הפרטית הסתכמה ב־2019 ב־216 מיליארד דולר, נתון שאפשר יהיה רק להתגעגע אליו - בעיקר אם לא ייעשה דבר.
פתיחת המשק לפעילות תחת מגבלות היא חיונית, אבל כדי שהיא תהיה אפקטיבית דרושים מהלכים שוברי שוויון. הקלת נטל הרגולציה ניצבת בראש ההמלצות. ראש הממשלה מדבר בכל הזדמנות על הגרזן המונף לחיסול הנטל הבירוקרטי, אבל בפועל לא נעשה הרבה. בית החרושת לייצור חוקי עבודה ממשיך לעבוד במלוא הקיטור, ופסי הייצור של הרגולציה לא נחים לרגע. מדובר בעיקר בחוקי הגנה על הסביבה, הגנת הצרכן, דרישות לא פוסקות לדיווחים נוספים, ארנונה גואה וחשיפת מעסיקים לתביעות פליליות - שמוציאים את החשק לעסקים.
אז מה עושים? מבטלים זמנית את חוקי הגנת הצרכן, הגנת הסביבה ורשות התחרות, כאשר יישמרו התקנות העוסקות בשמירה על החיים, בבריאות הציבור ובבטיחותו האישית.
באיגוד לשכות המסחר ממליצים על שיפור נזילות העסקים ללא הוצאה תקציבית מהאוצר. דחיית העברת תשלומים לרשויות היא דוגמה אחת. תשלום מע"מ על בסיס מזומן ודחיית תשלום במע"מ עבור שחרור סחורות בנמל היא דוגמה נוספת. מדובר גם על קיזוז הפסדי 2020 מול רווחי 2019, ודחיית תשלומי המעסיק לביטוח הלאומי בשלושה חודשים.
הסעיף המרכזי בתוכנית נוגע לענייני מיסוי - המלצה להפחית את מס החברות לכלל העוסקים במשק מ־23% ל־20%. כדי להגדיל את הכנסות המדינה יופחת מס על משיכת דיווידנד ל־25%. מדרגות המס יורחבו עד לתקרת הכנסה של 40 אלף שקל. "כל אלה יגדילו את ההכנסה הפנויה, את כוח הקנייה ואת ההכנסות ממסים. הייתי בעבר הממונה על הכנסות המדינה, אז תאמין לי שאני יודע על מה אני מדבר", אומר לין.
כדי ליצור שוויון בתחרות בין המגזר המקומי לספקי חוץ ממליצים בלשכות המסחר לבטל את הפטור ממע"מ לרכישת מוצרים אונליין בסכום של עד 75 דולר. נוסף לצעדי העידוד, שאינם כרוכים בהוצאה תקציבית, ממליץ לין למקבלי ההחלטות לפעול בשקיפות וליצור ודאות עסקית. תקופת הקורונה התאפיינה בכאוס מוחלט: בתוך שלושה חודשים פורסמו 16 תקנות להגבלת פעילות ו־9 תקנות להגבלת עובדים, ואילו צו בריאות העם שונה 18 פעמים.
"אנו ממליצים להעביר למשרד הביטחון את הניהול בשעת מלחמה, רעידות אדמה או מגיפה. למשרד הביטחון יש את מרב הניסיון בניהול מערך המרחב האזרחי בשעת משבר, ויש לו גם את כוח האדם הזמין", אומר לין. תוכנית איגוד לשכות המסחר גובשה בימים שבהם הממשלה נמצאת בעיצומה של תוכנית החלוקה (הכספית). בינתיים, לשום גורם בממשלה, באוצר או בבנק ישראל אין תמריץ לנקוט רפורמות שאינן קשורות במישרין לתקציב או לחוק ההסדרים. שום דבר אינו בוער.
ועדת השרים לחקיקה תדון ביום ראשון בהכנה לקריאה ראשונה של "חוק מקס", שיזם ח"כ מיקי זוהר, החוסם את כניסתן של חברות האשראי לעולם הביטוח. אני מעריך שההצעה תאושר בקריאה ראשונה, אבל לאחר מכן תיקבר. במאבק הזה אין צדיקים. כולם אינטרסנטים, הרואים בעיקר את טובתם האישית. טובת הצרכן נדחקת במדרג סדר העדיפויות למקום האחרון.
נתחיל בזוהר. זה לא סוד שיו"ר הקואליציה נחשב ללוביסט הגדול ביותר של סוכני הביטוח, ואין זו הפעם הראשונה שהוא נשכב על הגדר למענם. זוהר נכנס לפעולה לאחר שוועדת הכספים נכשלה בניסיונה למנוע מהמפקח על הביטוח, ד"ר משה ברקת, לקדם את התקנות המאפשרות מכירת ביטוח על ידי חברות האשראי. זוהר הפעיל את מלוא עוצמתו כדי להגן על הסוכנים, הנחשבים לבעלי כוח פוליטי לא מבוטל במרכז הליכוד. אומנם המאבק שלו בא על חשבון ציבור המבוטחים, אבל לפחות הוא לא הסתיר את האינטרסים שלו.
ומה עם המפקח ד"ר ברקת? כניסת חברות כרטיסי האשראי לשוק הביטוח הייתה חלק מרפורמה בשוק כרטיסי האשראי, שכללה את הפרדת החברות מהבנקים ומכירתן למשקיעים זרים. כחלון נתן לחברות להבין שהוא יאשר מכירת ביטוח, אבל כ"שר חברתי", שאמור היה לעודד תחרות למען הציבור, הוא קיבל רגליים קרות וגרר את העניין בלי סוף. במקביל מנע כחלון מהבנקים, במהלך כל תקופת כהונתו באוצר, את בקשתם לשווק ביטוח - בניגוד לעמדת בנק ישראל.
וכאן אנחנו מגיעים לסוכני הביטוח ולנשיאם ליאור רוזנפלד. במאבקים הפנימיים בתוך לשכת סוכני הביטוח, רוזנפלד היה חייב להוכיח שהוא עושה הכל למען הסוכנים, עד כדי "התאבדות" למענם ופיזור ססמאות על חשש לניצול מידע פנים, ריכוזיות ופגיעה בצרכן. כל שרוזנפלד היה צריך לעשות כדי להישמע אמין יותר היה לא לפזר ססמאות ריקות מתוכן, אלא פשוט לומר שהוא נלחם למען סוכני הביטוח, ושכל השאר (כלומר הציבור) לא מעניין אותו. בהקשר זה נשמעו דברים מעניינים שאמרה בפורום סגור נחמה גולדווסר, סוכנת ביטוח מצטיינת בכלל ביטוח.
גולדווסר, שבעלותה סוכנות הביטוח צמרת שעובדת עם כלל, חושבת שהסוכנים אינם צריכים לחשוש מתחרות משום גורם פנימי או חיצוני. לדבריה, "מה שיקבע בסופו של דבר מבחינת הלקוח, הוא במידה מסוימת המחיר, אבל בעיקר איכות השירות. אני מאמינה שהססמה 'תחרות הוגנת ולא דורסנות' - נכונה לכל הצדדים".
משבר הקורונה אתגר את המוסכמות של עולם ההשקעות. הבורסה עולה, ומחירי המניות נוגעים בשמיים, בזמן שכמיליון איש נותרו חסרי תעסוקה, והחששות מגל שני מנקרים מתמיד. המשקיעים הסולידיים אינם יכולים להתנחם בפק"מ, שם הריבית בפיקדון של עד 100 אלף שקל נמוכה ממחירה של מנת פלאפל. חברות המימון החוץ־בנקאיות שגייסו כספים מהייטקיסטים - הורידו הילוך.
והנדל"ן? גם על אפיק ההשקעות הזה הציבה הקורונה סימן שאלה. הדעה הרווחת היא שמחירי הדירות ומחירי השכירות בעקבותיהם בדרך לירידה של 5%־10%, והיא מקבלת חיזוק מהממצאים בשטח. המשימה להשיג השקעה סולידית הופכת למורכבת, והאתגר האמיתי הוא איך להשקיע בלי לשקוע.
יותר ויותר יזמים צעירים מגלים את עולם ההשקעות בנדל"ן, ומתמחים בעיקר בפריפריה - שם התשואה על ההשקעה גבוהה יחסית. שבי שניאורסון קנתה לעצמה דירת מגורים בלוד ב–210 אלף שקל, ועם תשואה פנטסטית הגיעה למסקנה שמה שטוב לה טוב גם לאחרים, ופתחה מיזם השקעות. אל חלל אי־הוודאות נכנסו גם עומרי גלילי ואדיר יונסי, יזמים צעירים בני 29, שהקימו את חברת YG לליווי משקיעי נדל"ן. "זה התחיל מהשקעות שעשינו לעצמנו. בעקבות ההצלחה פנו אלינו חברים, שביקשו שנשקיע עבורם. מגיעים אלינו זוגות צעירים שהתייאשו מהסיכוי לרכוש דירה באזור מגוריהם ב־1.5 מיליון שקל, ואנחנו מציעים פתרון מלא בערים כמו קריית שמונה, בת ים או רמלה", מספרים השניים.
ההשקעה מוצעת בשיטת הכל כלול - ליווי החל משלב התכנון הפיננסי ובניית פרופיל השקעה, איתור עסקה אטרקטיבית, גיוס ההון, השבחת הנכס והשכרתו. עבור עסקה זו הם גובים מחיר קבוע ושקוף, המשתלם לכל הצדדים. הם התחילו את העסק בבת ים, עיר מגוריהם. השניים רכשו דירה, שיפצו ומכרו, וככה עוד דירה ועוד דירה. בהמשך החלו לבצע עסקאות עבור בני משפחה וחברים, ובשלב הבא הגיעו לקריית שמונה.
"חיפשנו שוק עם טווח מחירי דירות הנמוך מ־600 אלף שקל. בזכות מכללת תל חי, שם לומדים 5,000 תלמידים, התמקדנו בסטודנטים", הם מספרים. השיטה עובדת כך: קונים דירה עבור אחד המשקיעים, מגייסים את המשכנתה, משביחים את הנכס בהתאם לצורכי הסטודנט ומאבזרים אותה לחלוטין. מיהם רוכשי הדירות להשקעה בקריית שמונה, בת ים ורמלה? גלילי: "מדובר בחבר'ה צעירים, שצברו הון עצמי מסוים והבינו שאינם יכולים לרכוש דירה במרכז. במקום שההון ישכב בבנק בריבית אפס, אנחנו מציעים מעין 'מקפצה' שיכולה להגדיל את ההון הנדרש לצורך קניית דירה. הסוג השני הם משקיעים שבבעלותם נכסים ללא חוב, שרוצים למנף אותם להשקעה נוספת".
שני היזמים נמצאים בשטח משנת 2015. עד היום הם ליוו עסקאות נדל"ן בהיקף של 250 מיליון שקל. היתרון היחסי הוא יכולתם לאתר דירות מתחת למחיר השוק ולסייע למשקיעים להשיג משכנתה בתנאים אטרקטיביים. לדבריהם, תשואה על דירת מגורים בשווי 650 אלף שקל יכולה להגיע ל־4%־4.5% לשנה - תשואה גבוהה משמעותית ביחס לאפיקי ההשקעה הסולידיים. רמת הסיכון בהתחשב במדדי הפחד בבורסה אינה גבוהה.
שניאורסון, יזמי YG ואחרים, הם דוגמאות ליזמים המציעים חלופות השקעה סבירות לימי סגריר. אך בכל מקרה, לפני שמחליטים סופית - חובה להתייעץ עם בעלי ניסיון מהתחום.
בשקט בשקט סגר יו"ר חברת החשמל יפתח רון טל בשבוע שעבר את העסקה הגדולה ביותר בעידן הקורונה: מכירת תחנת הכוח ברמת חובב תמורת 4.26 מיליארד שקל. סכומי עתק כגון זה מסתובבים בעיקר בתחום ההייטק, ובטח לא בתקופה הנוכחית.
אבל רון טל הצליח לעשות את הבלתי ייאמן ומכר את תחנת הכוח לקבוצת אדלטק, אדלקום ושיכון ובינוי במחיר כפול מזה הרשום בספרים. לפני שנה בדיוק נמכרה תחנת הכוח אלון תבור ליזמים פרטיים תמורת 1.87 מיליארד שקל. לקבוצות משקיעים המתעניינות בתחום האנרגיה נסביר שעל הפרק עומדת כעת מכירתן של תחנות הכוח רדינג, חגית מזרח ואשכול. בקצב זה, עד 2026 תרד חברת החשמל לנתח של 36% מהייצור.
מכירת תחנת הכוח רמת חובב היא חלק מיישום הבנות הרפורמה בחברת החשמל. רמת חובב היא אחד מאתרי הייצור הפועלים על גז טבעי, וההוזלה הצפויה במחירי הגז אמורה להגדיל את רווחיות הרוכשים. אבל מה לנו, צרכני חברת החשמל, יוצא מכל העסקה? האם תעריפי החשמל יירדו? - שאלתי את רון טל.
"מתוך סכום של 4.26 מיליארד שקל, לחברת החשמל יחזרו 1.85 מיליארד שקל - שווי התחנה בספרים. כל יתרת הכסף עוברת למדינה, שצריכה באמצעות רשות החשמל להחליט מה לעשות איתו", הוא אמר. "אני מעריך שרשות החשמל תמליץ להפחית את התעריפים לצרכנים. סכום של 2.5 מיליארד שקל מאפשר הפחתה של 8%־9% בתעריף. אבל תעריף החשמל מושפע ממרכיבים נוספים, כמו השקעה באנרגיה ירוקה או מחיר הגז. בכל מקרה, תעריפי החשמל ל־2020 כבר ירדו ב־4.5%, ומדובר במגמה הנמשכת לאורך זמן. מתברר שהרפורמה אכן מורידה לאורך זמן את תעריפי החשמל".
התרעות פיקוד העורף