לוב היוותה מאז ומתמיד אינטרס מצרי חשוב לביטחונה הלאומי שיש לשמור עליו בקפידה. ההסכם שחתמה טורקיה בנובמבר האחרון עם השלטון המרכזי בטריפולי מרחיב את שטחה הימי על חשבון מצרים, יוון וקפריסין. עבור א־סיסי זו חציית קווים. כדי לשמור על האינטרסים שלו מסייע א־סיסי לח’פתר במטרה לשחרר את טריפולי הבירה ולאחד את לוב. מולו ניצבת טורקיה התומכת בא־סראג', ראש ממשלת ההסכמה הלאומית של לוב.
אומנם מצרים דורגה על ידי פרסומים מקצועיים כמדינה מספר שבע בעוצמתה הצבאית, אך היא לא יצאה למערכה צבאית גדולה מאז מלחמת יום הכיפורים. כל תבוסה צבאית, ולו הקטנה, על ידי טורקיה תהווה טראומה קשה עבור צבאה.
מלבד לוב, מצרים מתמודדת מול אתיופיה אשר בנתה את סכר הרנסאנס העלול להשפיע על זרימת המים בנילוס המצרי, בנוסף למתח עם סודן לגבי משולש חלאיב, הקושי למגר את הטרור בסיני, הקורונה והמצב הכלכלי. מצרים לא מחפשת “כאב ראש” נוסף בלוב, אבל הסולטן מאיסטנבול מאתגר אותה. ארצות הברית, שבעצמה עסוקה עם בעיותיה ומקיימת יחסים קרובים עם שתיהן, לוחצת על שני הצדדים לעשות את הכל כדי להימנע מעימות.
א־סיסי המפוקח יודע את המחיר הכלכלי והפוליטי שישלם אם יממש את איומיו ויתעמת עם טורקיה. ארדואן מסונוור מהצלחותיו. אנו נמצאים בפתחו של מתח גדול עם פוטנציאל להידרדרות. שתי התפתחויות עלולות לשנות את המצב הנוכחי ולהציב את א־סיסי בפני דילמה קשה. האחת, אם טורקיה תתקדם אל מעבר לסירת וג’ופרה ותתעלם מא־סיסי שיצטרך לפעול.
השנייה, התחזקות ממשית של האסלאם הקיצוני במזרחה של לוב, קרוב לגבול המצרי, שתאיים על ביטחונה הלאומי. מצד אחד חמאס ומצד שני לוב זה יותר מדי עבור המודיעין המצרי. אם שני הדברים יתממשו נעמוד בפני משחק חדש. בינתיים נראה שבסבב הנוכחי ידו של ארדואן על העליונה.
התרעות פיקוד העורף