במילים אחרות - זאת פשוט טעות. טעות הגוזרת עלינו להישאר בבידוד למעלה משבוע. אין צורך אפילו להסביר את ההשלכות מרחיקות הלכת של ציווי כזה. מבחינת העבודה, הילדים, ובכלל - המגע עם העולם החיצון. ההיגיון הבריא זעק - אל תתייחסו, זו סתם טעות. אבל האזרח הממושמע ענה - הפרת בידוד היא עבירה פלילית. ובלי קשר, ממש לא נעים להיות בקרבת אנשים שלא יודעים שאנו אמורים להיות בבידוד. גם אם ברור לנו, במאת האחוזים, שמדובר בהבל מוחלט. וכך, שנינו ישבנו המומים, אבל לאור השעה המאוחרת החלטנו שלא לעשות דבר בינתיים, ולנסות לתפוס בבוקר את משרד הבריאות.
וכך היה. התקשרנו, כל אחד בנפרד (כך נדרש), זכינו למענה בתוך כמה דקות, ולאחר בירור קצר (ואדיב מאוד, יש לציין) התבשרנו על כך שאנו מוסרים מהמאגר ולא צריכים להיכנס לבידוד. אחת המוקדניות הוסיפה שתהליך האיכון המפורסם הוא כנראה רגיש מדי, ולכן קולט טווחים גדולים מהנדרש. אני לא יודע אם היא צודקת. אבל גרוע בהרבה - אני לא בטוח שגם בדרגים של מקבלי ההחלטות יודעים באמת.
וזה התסכול האמיתי שעולה מהסיפור הקטן והאישי שלנו. תחושת האושר המיידית, שהתעוררה הודות לפטור שקיבלנו (לגמרי משל העז), הוחלפה עד מהרה בחמיצות הולכת וגוברת. הזו המדינה שלי, שאני כל כך כרוך אחריה? אומת ההייטק, אור לגויים, שמוכנה לשלול את החירות מאזרחיה במסרון לקוני, המבוסס על בדיקה שטחית בעליל? הרי כל המומחים בתחום, כולל השב"כ עצמו, התריעו מראש על כך שאי אפשר להסתמך רק על איכונים טלפוניים, ואלה חייבים להיות מוצלבים בבדיקות נוספות. בדיקות שלא נעשו כמובן, למרות הזמן הרב שחלף מאז פרוץ המגיפה והצורך הידוע מראש בנחיצות שלהן.
ולכן אי אפשר להגדיר את היחס הזה, של המדינה לאזרחיה, אלא כזלזול. זלזול בחופש האישי שלנו, שמצטרף לזלזול בכל כך הרבה תחומים אחרים. אם זה במצבנו הכלכלי, כשהמדינה מושכת באף את העצמאים ואת המובטלים, וממש ממררת את חייהם בדרך לפיצוי מינימלי. ואם זה במישור האלמנטרי ביותר של דוגמה אישית מצד נבחרי הציבור. הרשימה כאן ארוכה ועצובה. מהפרת ההנחיות בליל הסדר - של ראש הממשלה ושל הנשיא, דרך נאום החארטה של צחי הנגבי ועד לאירוע חנוכת המחלף נוטף הסושי ודליל המסיכות של מירי רגב, או מסיבת יום ההולדת לאשתו של שר הבריאות.
אני אוהב לראות את עצמי כאדם מפוכח, שמבין היטב את כללי המשחק הלפרקים מלוכלכים של הפוליטיקה ולכן גם מתהלך בציפיות תואמות. לא תשמעו אותי זועק בימי שלום “מושחתים, נמאסתם". אבל מה שקורה כאן בעת האחרונה הוא כבר הפרה בוטה של החוזה הכי בסיסי ביחסי אזרח ומדינתו. האזרח נדרש לציית להוראות הפוגעות בחופש שלו, גם כשהן אבסורדיות; ולא פעם לוותר על מטה לחמו ללא פיצוי הולם. ומנגד צופה בנבחריו מפרים כל פעם מחדש את ההנחיות שהם עצמם מתווים. אנחנו נתגבר על הנגיף. אני מקווה שגם על המכה הכלכלית שהוא מייצר. אבל משבר האמון שלנו מול המדינה עלול להיות בלתי הפיך.
התרעות פיקוד העורף