העדנה שאפיינה את ראשית שלטונו של נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי וזיכתה אותו בפופולריות עצומה אחרי הדחתו של מוחמד מורסי, הנשיא מטעם האחים המוסלמים, אט־אט מפנה את מקומה לאתגרים סבוכים המציבים אותו מול חזיתות לא קלות. גרוע מכך הוא שלא נראה באופק פתרון לבעיות אלה.
החזית הראשונה נוגעת ללוב. התערבותו של נשיא טורקיה ארדואן בלוב וההצלחות הצבאיות של השלטון המרכזי שבו הוא תומך - טלטלו את אמונו של א־סיסי במפקד הצבא הלאומי הלובי, פילדמרשל חפתר, והפריכו את תקוותו שחפתר יפתור לו את הבעיות בלוב. א־סיסי חש בימים אלה שהוא הימר על הסוס הלא נכון. אומנם הוא איננו מעוניין בעימות צבאי עם טורקיה על אדמת לוב, אבל הסולטן מאנקרה מתגרה בו ומצמצם לו את האופציות.
החזית השנייה קשורה באתיופיה. ב־2011, כשעוד כיהנתי כשגריר ישראל בקהיר, התחילה אתיופיה לדבר על הרעיון לבנות סכר על הנילוס העובר בשטחה, סכר הרנסנס. מצרים ראתה בכך איום היכול להקטין את חלקה במים.
התרעות פיקוד העורף